סיפורה של גיזלה - שירז אפיק, שמואל אבינון

סיפורה של גיזלה

אחד בנפרד עם מדבקה ושם. (אצלנו תמיד שמי מתנוסס על השקית, ואני מקניטה את שמואל – "אם תתנהג יפה אחלוק אתך"). גם זאת אני מיישמת עם כלותיי: תמיד זוכרת – לקטנים ללא אגוזים, לזואי בלי צימוקים – יעד ממש קשה. אני תמיד טוענת שאין מי שעובר את דלת הבית של בבה ויוצא משם בידיים ריקות. היד הרחבה שלה, שלא מתוך שפע כלכלי אלא מתוך השפע שבלב, אין לו כמעט גבולות – "כשיש מקום בלב יש מקום בבית" היא אומרת. ובאמת, תמיד הרגשנו בנוח לבוא ולשהות אצלה. זכורה לי פעם שבה חזרנו מחברה בכפר סבא. דרור כבר היה גדול ולא הצטרף אלינו והוא הלך לישון והשאיר את המפתח בדלת. דפקנו, צלצלנו – כלום לא עזר. דרור ישן. והחבר שלו ממול אמר לנו, "הוא הלך לפני רבע שעה." היו לנו שתי ברירות – או לפרוץ את הדלת, או להגיע אל בבה באמצע הלילה, וכך הופענו אצל בבה, שקיבלה אותנו במאור פנים. דרור התעורר למחרת בשמונה בבוקר ולא הבין למה אף אחד לא בבית. יזמה גיזלה, מי שלא מבקשת כלום לעצמה, להוציא 2016 בשנת את כולנו לחופשה בסרביה. לא הבנתי את הרעיון המורכב כל כך. הצעתי שתיסע עם שמואל לאן שתרצה, אך היא בשלה – אמרה "כולם יחד" וזכינו בחופשה מהממת אחת ויחידה שלא תשכח. שלה, הנכדים רצו לקנות לה מחשב. 80- ליום ההולדת ה הצעתי שתתחיל להתנסות אצלנו והיא סירבה. שמחה לרעיון – שנות לימוד 5 – תלמד רק על המחשב שלה. האמת שחששתי פורמליות ומעולם לא נגעה במקלדת ולא בעכבר. אבל גיזלה שמחה, ידעה שתתגבר. דרור קנה לה מחשב ובמהירות ראויה לכל שבח התגברה לאט ובטוח. היום היא בקשר עם קרובי משפחה והנכדים, קוראת עיתונים באינטרנט בעברית ובסרבית, משחקת משחקים, צופה ביוטיוב, גולשת ואוספת מתכונים חדשים. די בקלות נפתחה

88