סיפורה של גיזלה - שירז אפיק, שמואל אבינון

סיפורה של גיזלה

לעולם החדש ו"גונבת לה' את הזמן" בשמחה.

כך גם עברה להשתמש בטלפון החכם. חברה בקבוצות ווטסאפ וכותבת בשפתה המיוחדת – עברית באותיות לטיניות. והזיכרון שלה טוב משל רובנו. אם יש ספק – שואלים אותה. ועכשיו משהחל זיכרונה מעט לזייף, יזם שמואל כתיבת ספר זיכרונות זה והיא נענתה ברצון ובשמחה רבה. כולם נרתמים לכל בקשה שלה, בעיקר כפיר שמוכן תמיד להסיע אותה בארץ ובחו"ל. בדרכה הנעימה היא מעולם לא כועסת וודאי לא נוטרת טינה. כולם אצלה בסדר ותמיד יש לה מילה טובה על כל אחד. אי אפשר לריב איתה ואין ממה להיפגע. דרור הרבה מזיכרונות הילדות שלי אצל דדה ובבה הם סביב אוכל, כי היינו נוסעים אליהם לארוחות שישי ובשבת לסבא וסבתא מצד אימא. גם סבא וסבתא מצד אימא היו עוצרים אצלם, מחליפים נשיקות וכמה מילים וממשיכים בדרכם לתל אביב. זיכרון חזק שלי הוא איך, למרות שאני לא חובב כדורסל או כדורגל, הייתי אצלם ביום של אותו משחק היסטורי שבו מכבי תל-אביב ניצחה את צסק"א. באותו ערב נערכה גם בריתה לבת של חברים, ובבה מספרת שהם רצו לצאת אבל אני ישבתי מהופנט מול הטלוויזיה ולא הסכמתי לזוז, עד כדי כך התרגשתי מהמשחק. אכן דוגמה ומופת. הלוואי עוד שנים רבות כך בבריאות ובשמחה. באהבה רבה, אלה.

אני זוכר את סוכריות הדבש שמאוד אהבנו שם, שנשמרו

89

Made with FlippingBook HTML5