סיפורה של גיזלה - שירז אפיק, שמואל אבינון
סיפורה של גיזלה
במגירה של מכונת התפירה, את המלפפונים החמוצים תוצרת בית שבבה החמיצה ואחסנה בצנצנות דבש גדולות ואת בקבוק הסליבוביץ' על השולחן. במשך כל השבוע היינו אוספים קליפות של פומלות ואשכוליות כדי להביא לבבה, שתכין מהם את מרקחת הסלאטקו המפורסמת שלה, והיא מצידה הייתה אוספת עבורנו רצועות קומיקס של "דני שובבני" מהעיתון היוגוסלבי ומתרגמת אותן עבורנו לעברית. ברקע הייתה מתנגנת מוזיקה יוגוסלבית שבקעה מטייפ סלילים. כשאבא ואימא היו נוסעים לחו"ל היו עושים הפרדת כוחות בין כפיר וביני – אחד מאיתנו היה נשאר אצל בבה ודדה והשני אצל סבתא וסבא, מכיוון שהיינו הולכים מכות כמו כל צמד אחים. כשהייתי נשאר אצל בָּבָּה ודֶדָה הייתי מסתכל עליהם עובדים עם מכונות התפירה שלהם ולפעמים אפילו עוזר להם – הם היו נותנים לי לולאות מכנסיים שתפרו, ואני הייתי הופך אותן בעזרת מברג. מכיוון שאני לא גבוה במיוחד, כשהתגייסתי הייתי מביא להם את המדים שיקצרו אותם עבורי, ומאותן רצועות שדדה גזר מהמדים הוא הכין עבורי כרית עצומה שהאריכה ימים עד לפני שנה. הפעמים היחידות שדיברו אצל בָּבָּה על השואה היו בהקשר של יציאה בשאלה. דדה בא ממשפחה של רבנים והבנתי שבתקופת השואה הם איבדו את האמונה. הייתה הפעם הראשונה שטסתי 2016- הנסיעה ליוגוסלביה ב עם כל המשפחה. הנופים היו יפים ומוריקים ושמחתי לראות את בבה קורנת מאושר. אני מאמין שאת השקט ואורך הרוח שלי קיבלתי מבבה. כפיר אחד הדברים שאני זוכר הוא ארוחות שישי אצל בָּבָּה ודֶדָה. הבורקסים, סלט הכרוב – אחד עם שום, אחד בלי שום, אחד
90
Made with FlippingBook HTML5