סיפורה של גיזלה - שירז אפיק, שמואל אבינון

סיפורה של גיזלה

עדי אין ספק שהסיפור של בבא הוא נס גלוי עם כל מה שעברה. בבה, עברה חינוך המבוסס בעיקר על פחד מעונשים מה'. למעט שמירת המצוות בפועל, חינוך זה אינו עפ"י היהדות. שהרי ידוע ומוסכם לכל הדעות, וכתוב בכתבים רבים, שאמונה עשויה מדחילו ורחימו, כלומר יראה ואהבה, ואף יותר מזה שפחד מהעונש הוא הרמה הנמוכה ביותר ברוחניות, והפחד האמיתי שהתורה מכוונת אליה היא הפחד ליפול מרוחניות, לעבור על רצון ה' ובעצם לפגוע בעצמך ובזולת. העונש הוא רק ביטוי סופי של התהליך הזה. ועוד הושפעו, היא והמשפחה מאותם גויים שהיו ביחסי ידידות וקירבה ואח"כ במלחמה גילו את ליבם האמיתי והיפנו להם גב. והנה, למרות כל הכיסויים וההסתרות, שמרה על כמה מנהגים כגון "שהחיינו" לפרי חדש, חתונה, ברית מילה לבנה, שמירת המסורת בסעודות של ראש השנה, פסח, ט"ו בשבט, שבועות, חנוכה ופורים. לפי מידת החמימות שהכירה מהחינוך שלה. ואף פלא גמור יותר שבמשפחה שלנו חזרתי בתשובה, אך אין זה המקום להרחיב כאן. גם הכוחות שגילתה בעצמה בזמן השואה זה דבר בלתי נתפס וברור שבסביבה בה הרבה לא שרדו, ההשגחה שמרה עליה וזה נס גלוי שיש לברך ולשבח על כך את ה' ברבים. בבה היא סבתא נינוחה, בעלת חוזק פנימי, ואחת התכונות מעוררות הערכה אצלה היא היכולת לפתוח לאט ובהדרגה את הכאבים שנחתמו בה בשואה, עד שאפילו עמדה כמה פעמים מול קהל בטקסי יום שואה וסיפרה על מה שעברה. אני יודע כמה עמוק הכאב שלה, כי פעם אחת, איני זוכר באיזה נושא, הוזכר הקב"ה (אחרי הכול אני חוזר בתשובה) ופשוט יצא מפיה, "אני כועסת על השם!" ובנקודה הזו רואים את נשמתה צועקת לגלות את הקשר מחדש, שאפילו במקום הכי חשוך ואפל שבבה עברה, היא עדיין מאמינה שהוא קיים (אחרת לא

93

Made with FlippingBook HTML5