סיפורה של גיזלה - שירז אפיק, שמואל אבינון

סיפורה של גיזלה

בספליט ארבע או חמש פעמים, עם ובלי בבה. בכל פעם שהגעתי לסלובניה וקרואטיה, עצרתי גם שם. לאחר אחד הטרקים נפגשתי עם בבה בזאגרב, ואז הגענו לשדה התעופה אחרי שהמטוס כבר התניע, כי הקדימו את הטיסה ולא חשבנו לבדוק, אבל בגלל שראו את בבה הם התרככו ועשו הכול כדי לעזור לנו. אם רוצים לקחת מישהו לשדה התעופה, מומלץ לקחת את בבה ומובטח לכם שתקבלו יחס וי.איי.פי. - עשרים דקות מהרגע שנכנסנו בדלת הטרמינל כבר ישבנו במטוס. העבירו אותנו את כל המסופים, באותם ימים הטרמינל בזאגרב היה כמו תחנה מרכזית קטנה בעיירה בדרום, אז זו לא הייתה בעיה. הפעם הבאה שטסתי עם בבה הייתה סביב ניתוחי הרגליים ואמרתי לה, "צעירה יותר לא תהיי. יש לך הזדמנות לראות את המשפחה, אם את רוצה אפשר לטוס בקיץ". טסנו כולנו יחד לזְלָטִיבּור וחגגנו יום הולדת שבעים 2016- ב של אבא ויום הולדת שמונים ותשע של בבה. עד לרגע האחרון לא היה ברור אם התוכנית תצא לפועל, כי חודשיים לפני מועד הטיסה בבה נפלה ושברה את הרגל ונזקקה לשיקום ממושך, אבל בסופו של דבר הכול הסתדר ונסענו כל המשפחה המורחבת יחד עם בני הדודים – ילדיה של צילה. בספליט נתקלתי בכמויות אוכל גדולות אפילו יותר מאשר בביתה של בבה: שם, עוד לפני שסיימת מנה, כבר מוגשת לך המנה הבאה אחריה, וכשאתה חושב שסיימת את הארוחה מתברר לך שאלה היו רק המנות הראשונות, ואת טילדה בכלל לא ראיתי ליד השולחן כי היא הייתה עסוקה כל הזמן בהבאת עוד ועוד מנות. כשנולד הבן הראשון שלי, טוהר, שהיה גם הנין הראשון של בבה, אני יודע בוודאות שהיא הרגישה תחושת ניצחון ושמחה על כך שבמקום להשמיד אותנו, אנחנו שרדנו והתרחבנו. בביקורים אצלה כיום, זואי נהנית לשחק אצלה מא-ג'ונג, וטוהר אוהב להגיע בגלל האוכל.

92

Made with FlippingBook HTML5