פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה
סיפורו של משה — הכבושה לנמל חיפה ' מלודז
"עבודה טובה, מויסה", אמר לי אנדריי, הבוס שלי, שהיה חבר המפלגה ומכניקר בעיני עצמו. "עבדת שלושים ושש שעות רצופות. לך הביתה, תעבור לפני כן במסעדה לאכול משהו, תנוח טוב, ומחר תבוא לברר באיזו משמרת אתה משובץ". וידאתי שמשמרת הבוקר עובדת חלק ויצאתי מהמכרה. הייתי רטוב ומותש. עבדתי כל החג, שממילא לא ממש נחגג בגלל המלחמה. שכבתי במיטה, מותש מהמאמץ, ואף שהייתי עייף מאוד לא הצלחתי להירדם. התהפכתי במיטה שוב ושוב, מרגיש שפטישים הולמים בראשי. בשעה חמש אחרי הצוהריים נכנסה לחדר המנקה, שהועסקה גם בכל מיני שליחויות. "דמבסקי, קוראים לך למכרה, שוב יש פנצ'ר". לא הייתי מסוגל להרים את עצמי. "תגידי שהראש כואב לי", ביקשתי, "שאני לא מסוגל לקום". למחרת התעוררתי מאוחר, ואחרי שאכלתי, הלכתי לבית המלאכה, מחזיק את הראש, שעדיין כאב. "למה לא באת אתמול?" שאל אנדריי. "הראש כאב לי", הסברתי. "יש לך טופס שחרור מהרופא?" שאל כאילו נחת הרגע ממאדים. "אחרי שלושים ושש שעות עבודה רצופות, אני צריך טופס שחרור?" תהיתי. "אדווח עליך לנ.ק.ו.ד.", סגר את הדיון. הרגשתי שהדם עולה לי לראש, אבל שתקתי. היה לי מוניטין טוב בעבודה, וקיוויתי שזה יעמוד לזכותי. כולם ידעו שאני רציני ואכפתי. אנדריי עצמו אמר לי רק כמה שבועות קודם לכן: "אתה יודע, מויסה, אם כולם אצלנו היו עובדים כמוך, מזמן הינו כובשים את העולם". המוניטין הטוב שלי יצא להגנתי אצל בוס נוסף. באחד הימים הגעתי לעבודה במשמרת שנייה, וכמו שנכנסתי: "דמבסקי, אין חשמל". החבר'ה ניסו לקדוח חורים בפחם כדי להחדיר להם חומר נפץ. המקדחות עבדו על מאה ועשרים וולט, וכדי להשתמש בהן היה צורך בטרנספורמטור (שנאי) מיוחד. ניגשתי
124
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker