פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה

לא על הלחם לבדו

ס יביר הרחיקה אותי לא רק ממשפחתי ומחבריי אלא גם מחיי הרוח ומתרבות היידיש המפוארת: העיתונות, הספרות, התיאטראות. למזלי מצאתי שם חבר משכיל ושוחר תרבות, והמפגשים בינינו הזכירו לי שלא על הלחם לבדו יחיה האדם. שמו היה קוסטיה (קונסטנטין), והוא היה אחד משני ה'כושים' שנכנסו לזימלנקה בלילי הראשון בסיביר. השיחה הראשונה בינינו נערכה כשחזרתי יום אחד מהמסעדה ומצאתי אותו יושב בצריף ומזמזם לעצמו אריה מתוך האופרה 'טוסקה'. אם זה מה שהוא מזמזם, חשבתי לעצמי, אז הוא לא סתם בחור. "אתה אוהב אופרות?" שאלתי והתקרבתי למיטתו. "מאיפה אתה יודע?" התפלא. "נדמה לי שמה שזמזמת קודם היה מטוסקה", חייכתי אליו. "אתה צודק", אישר לי. עשינו היכרות, וגיליתי שהוא יהודי אוקראיני בן גילי, יליד דנייפרופטרובסק ) ומהנדס מכרות במקצועו. "איך הגעת לכאן?" Dnipropetrovsk ( שאלתי, והוא סיפר לי סיפור מרתק. עד פרוץ המלחמה הוא הספיק לסיים את לימודיו ולהתחיל סטאז' (התמחות). כשהגרמנים פלשו לאוקראינה, ציווה סטלין לשלוח את הסטודנטים והמתמחים ) בהרי אורל. האוניברסיטה שאליה Sverdlovsk לסברדלובסק ( הגיעו הייתה ענייה, בלי חומרי לימוד ובלי ציוד, ובתור סטודנט ותיק, סטאז'ר למעשה, הוא נשלח ברכבת לאסיה להביא ציוד.

126