פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה

הל אשה ת אז ,בוז על א ל וא בוזעל

את הלילה בשירים ובריקודים, וביום ראשון בבוקר חזרתי ללודז' ברכבת. כשהגעתי הביתה, עשה לי אבא 'מי שביירך' — "רק תנועות יש לך בראש", התלונן ונד בראשו. התקיימה בלודז' ישיבה חשובה של 'החלוץ'. 1937 בשנת כל תנועה שלחה נציגים, ואני נשלחתי לייצג את התנועה שלי. הייתי אז גזבר התנועה, והבעיה שלשמה התכנסנו הייתה בעיה כלכלית. מקור גאוותו של סניף 'החלוץ' בלודז' היה קיבוץ ההכשרה על שם דב בורוכוב, ששכן בלב אזור תעשייתי בעיר. בקיבוץ היו שלוש מאות וחמישים חלוצים, בנות ובנים, דתיים וחילוניים, ממגוון תנועות הנוער. באותו שבוע התקבלו בשעה טובה שמונה־עשר סרטיפיקטים לטובת הקיבוץ, אולם הם היו חסרי ערך, כי לחלוצים לא היה כסף לממן את הנסיעה ארצה. עלות הנסיעה לאדם הייתה כשלוש מאות זלוטי, הון תועפות במונחי אותם ימים (שתי משכורות חודשיות שלי, לשם השוואה). איך נשלח את החלוצים ארצה? תהינו, וכל מיני רעיונות נזרקו לחלל האוויר. "נציע למכירה שישה סרטיפיקטים", הציע יושב ראש 'החלוץ', בחור בשם יצחק לוי, "סרטיפיקטים הם יקרי המציאות, ודאי נמצא כמה עשירים שירצו לקנות אותם, נקבל כסף טוב, וכך נממן נסיעה לשנים־עשר חלוצים". כששמעתי זאת התקוממתי. חשבתי שזה לא צודק. הסרטיפיקטים מגיעים למי שמעוניינים לתרום לבניין הארץ, ואף הוכשרו לכך, ולא לעשירים. "אז מה אתה מציע, בחורצ'יק?" אתגר אותי יושב הראש. "אתם יודעים מה?" צץ במוחי רעיון, "בואו ניקח קופסא, נעבור מבית לבית ונאסוף כסף בשביל החבר'ה שרוצים לעלות ארצה. אני לא מאמין שיהיה יהודי שלא ייתן כמה גרושים, אפילו חצי לירה, לטובת העניין. אפילו אם הוא לא ציוני". בסופו של דבר עשו הצבעה, ולצערי הצעתי נדחתה.

31