פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה
נשמעים לצו השעה
)1939 בספטמבר 8-6(
" שמעתם?" קרא בהתרגשות אחד השכנים, "הודיעו ברדיו שכל הגברים מגיל שמונה־עשרה ועד שישים מתבקשים לצאת לוורשה לסייע בהגנת העיר". בלי לחשוב פעמיים לקחתי את יחזקאל ויצאתי לדרך. גם יצחק ויעקב רצו להצטרף אלינו, אבל נתקלו בהתנגדות המשפחה. יעקב היה צעיר מדי, רק בן שבע־עשרה, והוריי התנגדו בתוקף ללכתו של בן הזקונים. ההתנגדות ללכתו של יצחק הגיעה מכיוון אחר. אדק, בנו בן השמונה, נתלה על צווארו, בכה וצעק: "אבא, אני לא מרשה לך ללכת". יצחק ויתר. מארבעת האחים יצאנו רק שניים, יחזקאל בן העשרים, חלוש בגופו ואיתן ברוחו, ואני, אידיאליסט צעיר בן עשרים ושלוש. ממרומי גילי אני נזכר בחיוך בבן דמותי הצעיר הצועד נמרצות לוורשה, חסון ונמוך קומה, בעל בלורית כהה, מבט כחול ויוקד ולהיטות לעשות את הדבר הנכון. באמצע הדרך הבנתי שנהגתי בפזיזות ובטיפשות. ליבי אמר לי לחזור, אבל רגליי המשיכו ללכת עם הזרם. המוני גברים נהרו אז לוורשה, ולמרבה האבסורד, באותה שעה ממש נטשו את ורשה רבים מתושביה, ובעיקר הגברים. רק כשהגענו לעיר, נודע לנו שביום עזיבתנו את לודז' נטשה ממשלת פולין את ורשה, ואף הודיעה ברדיו שכל הגברים המסוגלים לאחוז בנשק מתבקשים לעזוב
35
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker