פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה

'זדולל ,התי בה הרז ח

לגשת אליו. "אתם יהודים?" שאל, וכשענינו בחיוב, שלח אותנו למטבח שדה צבאי שנמצא לא הרחק משם, כדי שננקה סירים. עבדנו בזריזות ותוך כשעה סיימנו את העבודה. שכר עבודתנו היה חצי כיכר לחם ומעט מרק. "ראוס" (החוצה), ציווה עלינו אחד החיילים ברגע שסיימנו לאכול, "ואם נתפוס אתכם בכביש אחרי השעה שש..." התרה בנו בסמנו על צווארו תנועה של שחיטה. כשיצאנו, ואני בראש, צעק אלינו אחד הגרמנים שהיה מבוגר מכולם, כבן ארבעים: "אתם, היהודים, רציתם מלחמה, אז הינה קיבלתם אותה. תגידו תודה לברנרד ברוך, איש האמונים שלכם שסידר לכם את המלחמה הזאת". זו הייתה הפעם הראשונה בחיי ששמעתי את שמו של ברנרד ברוך, איל ההון היהודי־אמריקאי, שהיה יועצם של לא פחות משבעה נשיאים אמריקאים, כולל הנשיא דאז פרנקלין רוזוולט. השעה הייתה חמש וחצי. הייתה לנו בדיוק חצי שעה למצוא מחסה ללילה. הלכנו במהירות, מסתכלים ימינה ושמאלה, עד שראינו אור קטן מרחוק. כשהתקרבנו ראינו שהאור בוקע מחלון של בית קטן. דפקנו בדלת. "האם נוכל להישאר לישון פה הלילה?" שאלתי. למזלנו היו אלה אנשי שלומנו. הם ישבו על יד השולחן ואכלו ארוחת ערב: תפוחי אדמה וקפה של איכרים תוצרת בית. הם נתנו גם לנו מנה. בעל הבית יצא וחזר כשבידיו ערימה גדולה של קש. הוא פיזר את הקש על הרצפה כדי שיהיה לנו על מה לישון. "תוכל להעיר אותנו מוקדם?" ביקשנו ונרדמנו מייד. לפנות בוקר התעוררנו ביקיצה טבעית, ועל השולחן כבר חיכו לנו קפה חם ותפוחי אדמה מבושלים. התרגשתי מאוד מהמחווה, וביקשתי לשלם לבעלת הבית. "הינה לך", אמרתי, וניסיתי לתת את הכסף בידה, אך היא סירבה בתוקף, "העיקר שתגיעו הביתה בשלום ותפגשו את ההורים ואת שאר המשפחה".

51