פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה

סיפורו של משה — הכבושה לנמל חיפה ' מלודז

היה צריך לנקות את הבלגן. כמה יהודים כבר ניקו במרץ, אחד מחזיק בידו סמרטוט, האחר מגב, והגרמנים מסתובבים ביניהם, משגיחים, מנופפים בשוטים ובמקלות. גרמני אחד ישב על יד הפסנתר וניגן שיר לכת. לי הורו לנקות את הרשת לניגוב רגליים, שהייתה עשויה ברזל. חומרי ניקוי לא נתנו לי. ירדתי על ברכיי ושפשפתי את הרשת בידיי החשופות. מעליי עמד גרמני, שוט בידו, והוא מצליף בגבי מדי פעם כאילו אני סוס הזקוק לדרבון. הסתובבתי והסתכלתי לו ישר בעיניים. "קום", ציווה עליי לבסוף, והוביל אותי לשירותים, "תעבוד כאן". הוא הלך, ואני נשארתי לעמוד, תוהה איך מנקים שירותים בלי חומרי ניקוי, אפילו בלי סמרטוט. בדיוק עברה שם בחורה גרמנייה, וכשראתה אותי עומד בטל, מיהרה לקרוא לאחד מחבריה. "היוּדֶה הזה עומד ולא עושה כלום", התרעמה. "בוא איתי", ציווה עליי החבר, צייד אותי בדלי ובסמרטוט והוליך אותי לקומה העליונה. שם, בחדר המלתחה, ישבו שני גרמנים, ולהפתעתי ראיתי שאחד מהם הוא חבר לספסל הלימודים. בזמנו נהגנו ללכת יחד לבית הספר. "שב", הזמין אותי באדיבות, כשלפתע נשמעה המולה מלמטה. הוא ירד לברר מה קורה, וכשחזר אמר לי ולשאר היהודים: "חבר'ה, תלכו מהר, משחררים אתכם". ברגע שקיבלתי את תעודת הזהות שלי, רצתי מהר הביתה. אימא כבר חיכתה לי בחוץ, מודאגת. עוצר הלילה עמד להתחיל בכל רגע. "זה לא יכול להמשיך ככה", אמרתי לה, אולי לעצמי, "פשוט לא". ,1939 בנובמבר 24־ ארבעה ימים לאחר מכן, ביום שישי, ה התחלתי את מסע הבריחה שלי.

8