פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה

סיפורו של משה — הכבושה לנמל חיפה ' מלודז

למחרת בבוקר הלכתי לבית החרושת. המנהלת שמחה מאוד לראותי, אך מכיוון שרשמית הייתי מגויס, ביקשה שאביא לה אישור מקצין העיר שמותר לי לעבוד. קיבלתי את האישור ושקעתי בשגרת עבודה. עד שכעבור חודש, בסוף דצמבר, שוב הגיע צו גיוס. הפעם המנהלת הלכה איתי לקצין העיר, אמרה שבלעדיי המפעל אינו מתפקד, ושוחררתי. מהצו הבא, שהגיע באמצע מרץ, כבר לא הצלחתי להתחמק. המנהלת נפלה ונחבלה ברגלה ולא יכלה ללכת איתי לקצין העיר. במקומה שלחה את סגניתה, שלא הייתה אסרטיבית כמותה. "העובד הזה חיוני לנו", אמרה הסגנית, בהציגה את פנקס החבר שלה, "אנחנו מבקשים לפטור אותו משירות". בקשתה נדחתה. הצבא האדום ספג אבדות כבדות ולא ויתר בקלות על זוג ידיים עובדות. הסגנית לא 1941 במהלך התווכחה, היא הייתה טיפוס שהולך בתלם. לא נותרה לי ברירה אלא להתייצב בלשכת הגיוס. לפני כן הלכתי לבית החרושת לגבות את שכרי, ומשם היישר לחנות המזון לפדות את תלושי הלחם , אמצע החודש, ובפנקס 1942 במרץ 16־ שלי. התאריך היה ה החודשי נותרו עוד חמישה־עשר תלושים. הקצבה היומית הייתה קיבלתי תשעה ק"ג 15*600 גרם לחם, ולפי תחשיב של 600 לחם, בדיוק ארבע כיכרות. הרגשתי אדם עשיר, אפילו מאושר. דחפתי את הכיכרות לשק, העמסתי אותו על גבי והתייצבתי.

98