צבי פלדמן - איש הנגב
לא רק רצינות רבה היתה בו, צבי היה גם סבא כיפי, סבא מצחיק ומשחק. רונה מספרת על הקשר שלה עם סבא צבי כשהיתה ילדה: "היה לי ספר בדיחות לילדים. היתה תקופה שהייתי מתקשרת לסבא בכל ערב, ומקריאה לו בדיחה אחת... סבא היה מכין גם בדיחות להקריא לי. בדיחות פולניות כאלה, עם המון מוישל'ה ומוטל'ה. לא הבנתי את הבדיחה, ולא למה היא מצחיקה, אבל המשכתי להתקשר כל ערב כדי לדבר עם סבא..." חבריו של איל ידעו, שכאשר מגיעים לבקר אותו מדברים גם עם סבא שלו. כשהיו משחקים כדורסל בחצר, היה צבי יוצא לשחק ולדבר איתם. כשלמדו איל וטלי לתואר שני באוניברסיטת באר שבע, נהגו לשבת ללמוד בביתם של סלה וצבי; שם יכלו ללמוד בשקט, שלא היה בבית משפחת צפריר, וסלה וצבי ניסו כמעט ללכת על קצות האצבעות כדי לא להפריע להם. היו עוד יתרונות ללימוד שם, טלי מספרת: "כשלמדנו כלכלה היה צבי מתעניין תמיד במה אנחנו עוסקים, ומסביר לנו על החומר מהידע והניסיון שרכש במהלך השנים. הדהים אותי לראות איך אדם שלא התעסק בתחום כבר די הרבה שנים, בכל זאת נותר מעודכן בשינויים האחרונים, מוכן תמיד להסביר וגם ללמוד מאיתנו. עד היום כשאנחנו באים לבקר בעומר, אנחנו מבקרים שני בתים — של משפחת צפריר ושל משפחת פלדמן. עומר, בננו הקטן ששימח את צבי בשנים האחרונות, שואל עד היום 'איפה סבא צבי?' ויודע לומר באיזו כורסה ישב, ואילו דברים היו שייכים לו — דבר נדיר אצל ילד פעוט כל כך." כל הנכדים מדגישים עד כמה צבי דאג להם, "אם לא היינו מתקשרים בזמן שאמרנו שנתקשר, או מאחרים רק בחמש דקות, זה הספיק לו כדי להתקשר אלינו או לצאת אל הרחוב. אם לא הגענו מיד אחר כך, היה הולך חצי מהרחוב לקראתנו, לוודא שהכל בסדר ולא קרה כלום..." גם כשבגרו והמחלה הקשתה עליו לשוחח — נהג תמיד לשאול לשלומם, להתעניין ולבדוק שהם בסדר, שהסתדרו, שלא חסר להם דבר. הנכדים מספרים על השילוב הנדיר שהיה אצל סלה וצבי בין ההנצחה והשכול ובין בחירתם בחיים. בבית משפחת פלדמן דיברו על צקי ודמותו הוזכרה בהזדמנויות שונות. הורגש כי השכול זכור היטב, ובגללו יש
139
Made with FlippingBook Publishing Software