צבי פלדמן - איש הנגב
עשרה היו מחויבים לעבוד אחרת לא קיבלו לחם. העבודה היתה בכפור, בתנאי טמפרטורה קיצוניים. כך חיינו במשך כשנה וחצי. בחורף התנאים הוטבו מעט והועברנו לצריפים אחרים, בהם כל שתי משפחות קיבלו קטע של צריף עם שני חדרים. לאט־לאט אנשים התחילו להתארגן, כי אין דבר יותר חזק מהחיים עצמם — ואם אין ממשל שידאג לתנאים נורמליים, עושים זאת האנשים עצמם. התקווה, כתמיד, היתה שיבואו ימים יותר טובים. אך היו גם דברים יפים בכל אותן צרות, שהצלחתי לראות אז ואני זוכר עד היום. היתה אחווה בין כולם. גם בתקופה לא קלה אחד דאג לשני, הסתכל על האדם שלצדו, ולא דאג לעורו בלבד." זיוה, שהיתה עם צבי בסמרקנד, סיפרה כי הוא נהג בטוב־לב עם האחרים. באחד הלילות, צבי גילה שנשארה מנה מיותרת של אוכל שהיתה מיועדת לבתה של המנהלת. המנה נשארה שם, כמו מחכה שאחד מהמוני הרעבים יגלה אותה ויאכל אותה בלי לחשוב. צבי לקח את המנה, העיר את זיוה ודאג שתאכל אותה.
רלה מבשלת בבית היתומים בסמרקנד
18
Made with FlippingBook Publishing Software