צבי פלדמן - איש הנגב
"כאשר יצאתי מבית החולים עדיין היה מצבי הבריאותי רע. נראיתי כשלד, גופי היה תשוש ובקושי עמדתי על רגלי. המשכנו במסע לטשקנט, קיבלו 1942 ביולי 8־ הייתי עם אמי ואחי בתוך המוני פליטים. ב הסובייטים את בקשת הצבא הפולני והרשו לכולנו לצאת לפרס. עם הצבא הוצאו מברית המועצות גם בתי היתומים של הילדים הפולנים, ובתוכם הילדים היהודים. כאשר נודע לפליטים היהודים על הכוונה להעביר את בתי היתומים לפרס, כולל ילדים יהודים יתומים שנמצאו בהם, מיהרו הורים להכניס את ילדיהם לבתי היתומים כדי להצילם מסכנת מוות ברעב. התקווה היתה שכך יוציאו אותם מברית המועצות. ברגע שעלתה בדעתם אפשרות ההצלה, מיהרו ההורים לפעול בכל דרך כדי להציל, להיטיב עם ילדיהם בהוצאתם מן הזוועה בה היו נתונים עד עכשיו. אמהות ענדו צלב לילדיהם הנבוכים והמבולבלים, שעד כה נרדפו בשל יהדותם, וציוו עליהם להתחזות לילדים נוצרים. כך, הניחו, יהיה להם סיכוי טוב יותר להנצל. אני נכנסתי לבית יתומים עם ילדים פולניים, ואילו אחי הועברו לבית יתומים בעיר אחרת. אמי, שעשתה מעשה זה כדי להציל אותי, שימשה בבית היתומים כמבשלת. אך אני הייתי אומלל. לא ידעתי האם אראה שוב את אחי, האם גם הם יאבדו לי לנצח? לאחר זמן מה יצאנו בספינות מן הנמל הסובייטי קרסנובודאן בים הכספי אל הנמל פהלווי בפרס, שהיה בפיקוח הצבא הבריטי. הפולנים התחייבו לפנות משם תוך זמן קצר את אנשי הצבא ויתר הפליטים שנלוו אליהם. לא ידענו מה יקרה בהמשך, אך בפעם הזו הופתענו לטובה — בפרס היה ארגון ציוני שטיפל בנו. המסע לא תם והתלאות בהמשך היו רבות, אך עתה לא חשנו בודדים כל כך, שכן ידענו שיש מי שדואג לנו ולהעברתנו למקום מבטחים." מחנה הילדים בטהרן בעקבות השמועות שהגיעו לארץ על הגעתם של חיילים ופליטים יהודים מברית המועצות, נסע ראובן שפר בשליחות הסוכנות לפרס לקבל את פני הבאים, "קשה לתאר לילוד אשה את מצבם של הפליטים. נפוחי רעב, לבושי סמרטוטים, שבורים ברוח, אובדי כל תקוה... עמדתי בפהלווי ליד הנמל שעה שירדה קבוצת פליטים של שמונה־מאות איש, ביניהם
21
Made with FlippingBook Publishing Software