צבי פלדמן - איש הנגב

כחמישים יהודים. תמונה מרעידה כזו לא ראיתי עוד מימי. אין בכוחו של בן אדם לעמוד ולהסתכל בפניהם של הבאים... נדמה לך כי העולם -1933 כולו הוא עולם של חיות ולא אנשים." (דבורה הכהן 'עליית הנוער )'1948 שפר העריך כי העברת הפליטים מפהלווי לטהרן תארך חודשיים־ שלושה. תחילה דאג להוציא את הילדים וקיווה כי יגיעו לטהרן תוך עשרה ימים. בטהרן שוכנו הילדים במחנה, ללא בגדים ומזון. מצבם של הילדים היה גרוע כל כך עד שנדמה היה שלא יוכלו להמשיך לחיות במצב זה אפילו יום אחד נוסף. שפר ניסה להיעזר בקהילה היהודית בטהרן וביקש מנציגיה להשיג בגדים ומזון עבור הילדים. הקהילה תרמה בעין יפה אבל זה לא סיפק את הצרכים. שפר פנה להנהלת הסוכנות דרש לשלוח בדחיפות אחיות ומחנכות לטהרן, והציע שצפורה שרתוק (שרת) תבוא מארץ ישראל לסייע בארגון בית הילדים. הצעתו נתקבלה ושרתוק הגיעה לסייע לו. במכתביו ארצה ניסה להבהיר לאנשי הסוכנות את המצב הנורא. הוא הוסיף ודיווח על בואם של פליטים וילדים נוספים, ודחק בסוכנות למצוא דרך להעברת הילדים ארצה מיד, "אין להשאיר את הילדים בטהרן ויש להוציא אותם מכאן בזמן הכי מהיר. אני נשאר בלי כסף, עליכם להמציא לנו כסף לכל הפחות אלף לירות ארץ ישראל כדי שאוכל לנהל את העבודה." אל 'בית הילדים היהודי' במחנה צורפו ילדים שאותרו בבתי פולנים וילדים מבית יתומים בסמרקנד. בתוך חודש היו במחנה שש־מאות שמונים ושבעה ילדים ומספרם הלך וגדל. במקביל אזלו הכספים והאמצעים. ציפורה שרתוק דיווחה ש"המחנה נמצא מחוץ לעיר טהרן, מרחק כחצי שעה נסיעה בכרכרה ממרכז העיר. בית הילדים היהודי הוא חלק ממחנה ילדים. חבר המטפלות, המחנכות 687 הפליטים הפולנים, ונמצאו שם איש, אלה הם בחורות ובחורים צעירים, בלי ניסיון 56 והמורים מונה רב בעבודה בין ילדים, או כאלה שקנו ניסיון בתנועות נוער שונות... כל הילדים יתומים או יתומים למחצה, אשר אביהם או אמם עדיין בברית ילדים הנמצאים עם הוריהם במחנה 200־ המועצות. נוסף לאלה יש עוד כ הכללי, ישנם בין ההורים כאלה שמבקשים לקבל את ילדיהם בבית

22