צבי פלדמן - איש הנגב

לחולי נפש. מה שהתרחש במעמד זה בליבו של פלדמן — רק הוא יודע. לרגעים כמו קפא במקום שבתו ליד שולחנו, ערימות ניירות לפניו ולוע האקדח מכוון אל פניו. לפתע כיד המלאך הטוב, נכנס אוזן לתומו לחדר. הוא תפס מיד את חומרת המצב והחל לדבר בנועם על לבו של הצעיר, עד )78 ' , עמ 1977 שסילק את האקדח..." (משולם עד 'השר הראשון' גלגל צבי, שעלה ארצה והתמודד עם קשיי תרבות, שפה והתאקלמות, לא התנשא מעל העולים. עם כל הקשיים וההתנהגות התוקפנית לעתים, צבי לא התייאש מהשאיפה לשתף את המתיישבים בערכי המפעל הציוני, ולכן יכול היה לזהות ולהעריך את הערכים והציונות שנקלטו בקרבם. "היו מתיישבים שביקשו לעזוב את המושבים ולעבור למקומות אחרים. הם ערכו הפגנות, הסתובבו במשרדים האחראיים השונים וגרמו שם לרעש ומהומה בכדי שיתייחסו אליהם ואל מצבם ויענו לבקשותיהם. ...מושב מבטחים... יושב על ידי שתי קבוצות — של עולים מכורדיסטן ועולים מעיראק. ... מתוך המצב הקשה צמחו מחלוקות רבות בין שתי העדות. הקבוצה של יוצאי כורדיסטן רצתה לעבור מקום, והטיפול בסוגיה עבר ידיים רבות, ויכוחים ומאבקים והגיע עד אשכול עצמו. היה שם מדריך מנהלל, נחום חבינסקי, שטיפל בהם ורץ איתם לכל המוסדות. לבסוף הם קיבלו אישור, וניתנה להם בחירה היכן להתיישב מחדש בין כמה מקומות. ממש עם קבלת האישור הגיע אלי יהודי בשם יונה בן אהרון, שהיה המוכתר שלהם: הוא הופיע בכל הדרו בתלבושת הכורדית המסורתית. הופעה מרשימה זו סייעה לו קודם להגיע עד לבכירי העוסקים במפעל ההתיישבות, תוך עקיפת הסמכויות בדרך וכך קיבלו אישור לעבור. אני הייתי אז מנהל אזור הנגב, והמשרד שלי היה בבניין הכי גבוה בבאר שבע — בניין בן שתי קומות. הוא הגיע לחדרי ואמר: 'קיבלנו אישור מאשכול לבחור בין כמה מקומות ולעבור אליהם, אך באתי להודיע לך שלא נעזוב את המקום עד שיגיעו מתיישבים אחרים'. מעולם לא התרגשתי כפי שהתרגשתי אז. אמרתי: 'אנחנו מחפשים ציונות? הנה הציונות בהתגלמותה'. חשוב לי להדגיש את זה כדי להראות שגם אצל האנשים שבאו לכאן, גם אם לא אצל כולם, משימת יישוב הארץ היתה בדמם ובסופו של דבר היא זו שהחזיקה אותם פעמים רבות.

95