צבי פלדמן - איש הנגב
נהגו לשאול אותי, 'איך אתה מסתדר עם האנשים האלה? הלא אתם באים מעולמות נפרדים לגמרי. בטח צריך לגדל שם מנהיגים מתוכם כדי להסתדר'. אמרתי בתגובה, 'בבקשה, תתלוו אלי ותראו'. בתקופה הזאת כל מי שעסק בתחומי ההתיישבות עשה זאת מתוך אמונה שלא רק הוא תורם לאחרים, אלא שהעבודה גם תורמת לו ולהתפתחותו האישית. אם אני מסתכל היום אחורה על הדברים האלה, הם נראים לי בלתי נתפסים. איך הצלחנו לקיים מערכת של יישובים באזור הזה, בתנאים שהיו אז? שמרנו מאוד שלא תהיה תחושה של פטרון מבחוץ. לא תמיד הצלחנו בזה. לי היה חשוב במיוחד, אולי בשל עברי כפליט וכעולה, שלא תיווצר תחושה שאנחנו מנסים לשנות אותם. לא הייתי שותף לחזון לפיו יש להפוך את טבעם של העולים לאחר, ליצור 'אדם חדש'. שאפתי להתמודד עם המציאות שנוצרה ביישובים ללא אשליות. לזהות את הבעיות, מאלה הקשורות באספקת מים, חשמל ותעסוקה ועד ויכוחים בין אנשים מרקעים שונים או דומים, ולפתור אותם בדרך הטובה ביותר תוך הבנה מלאה של המצב, ובעיקר — יחס חיובי וחם לאנשים, הענקת תחושה שאנחנו איתם ולמענם." הדו"ח על מפעל הנגב בשלוש השנים הראשונות התמקדו המוסדות המיישבים בפיתוח דנו המוסדות המיישבים 1953־ המשקים במושבים לפי התוכניות. ב בעתידם של הענפים השונים בתחום המשקים ובתחומים הארגוניים. נבחנה מדיניות האשראי הדרושה לתושבים כדי שיוכלו לפתח את המשק עד שיגיע לרווחיות (מהלך שצבי הרחיב וניהל בפעילותו בבנק 'עין־חי' בשנים שלאחר מכן). צבי השתתף בדו"ח שנכתב על המפעל עד אותו זמן, ועם שאיפתו התמידית להתקדמות לא נמנע מניתוחים מפוכחים וכואבים. מושב עומר סבל מאספקת מים מועטה ומעזיבה גדולה של תושבים, ונותרו בו רק עשרים וחמש משפחות, שרובן לא האמינו בעתיד החקלאות "מצוקה כלכלית איננה והעדיפו לעבוד בחוץ. צבי אמר על כך בדיווחו: ידועה במקום. המתיישבים התפרנסו מהברחות וכל מיני עסקים כשרים
96
Made with FlippingBook Publishing Software