השלכות המלחמה על עולמם החברתי של ילדים ובני נוער מיישובי עוטף עזה: קולם של הילדים

אני נפגש הרבה עם כאלה מהעוטף, שהם מגיעים מרחוק. או כאלה שחזרו . ילדה לאזור, נגיד. אז כאילו, אני מצליח לשמור איתם איך שהוא על קשר" אחרת הסבירה כי המעגל החברתי מתחזק דווקא משום שיש פחות פעילויות בשעות הפנאי אחר הצוהריים: "...מתחילת המלחמה יש לי מלא זמן פנוי, כאילו, הרבה יותר. כי בתחילת המלחמה היה לי כל הזמן, שעות נוספות אחרי בית ספר ומלא חוגים, ומלא שעות של חוגים. אז אני הייתי חוזרת הביתה באיזה שמונה בערב. במקרה הטוב. לא, בשש. ועכשיו יש לי הרבה פחות דברים לעשות, בחיים. אז אני הרבה יותר נפגשת עם החברות מהקיבוץ". חלק מהילדים המפונים הסבירו כי המרחב של המלון הוא שאפשר להם להכיר "גם בתחילת המלחמה כשרק עברנו למלונות כולם אז לא כל חברים חדשים: כך כאילו הכרנו אחד את השני. ולא, לא ידעתי כל כך מה לעשות אז פשוט ירדתי (ללובי) ו... (הכרתי)". הילדים ציינו גם את המרחב הווירטואלי כמרחב שמסייע להם להתמודד עם "כאילו בתקופה המצב ולשמור על קשרים חברתיים. כך אחת הילדות מספרת: . ילדים נוספים הזאת זה הוואטסאפ (עזר)... שיכולתי לדבר עם חברות שלי..." התייחסו לשימוש חברתי קבוצתי במשחקים וירטואליים שונים ומספרים שהדבר מאפשר להם להתמודד עם אסונות שהתרחשו בעקבות המלחמה ולשמר קשרים חברתיים: "גם כאילו אני, חברה שלי וגם החבר שלי שאבא שלו נרצח אז אנחנו עכשיו..., כל אחד ב..., החברה שלי במשמר העמק, הוא בשפיים אז אנחנו משחקים, אנחנו משחקים ביחד והוא יושב לשחק איתנו בפורטנייט, גם אלה... וגם יש לנו קבוצה וזה...". "אני יכולה להגיד לך שאני ספציפית, יש באינסטגרם את מה שקוראים לו ריפליי, שעושים כזה תמונות, לא יודעת אם את מכירה. אז אנחנו, כאילו, יש גם אפשרות לעשות קבוצה באינסטגרם, כמו שעושים בוואטסאפ, רק קבוצה כאילו, זה. אז אנחנו עושות, יש לנו קבוצה כזה של הבנות מהכיתה, כזה. יש לנו קצת חבורה כזאת, בכיתה. ושם אנחנו מדברות, כאילו, ומשתפות כזה תמונות, של מה אנחנו עושות היום, ואיך היה לנו היום, וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו, זה כן באיזה שהוא שלב עוזר...". לצד זאת יש לציין כי הילדים העלו תמונה מורכבת ביחס למרחב הווירטואלי. היו שסברו שהמרחב הווירטואלי אינו תחליף למפגש פנים אל פנים (ראו הרחבה על כך בתת־תמה הבאה), והיו ילדים ששיתפו שהם סבורים שהרשתות החברתיות ילדה נוספת מספרת:

25