יעקב רוזנטל

המשפט כשהגענו לבית המשפט, השופט אמר שלפי החוק אבא חייב להגיע לחקירה. הלכתי לרופא של , וקיבלתי ממנו אישור לבית המשפט שאבי לא יכול להגיע בגלל בעיה 93 המשפחה ד"ר ל. כהן שהיה בן בריאותית. בבית המשפט עמד עורך הדין שטס מטעם המדינה לריו ואמר שפשיטת הרגל היא של יעקב רוזנטל ולא של עמוס רוזנטל. עורך הדין של בנק א"י בריטניה הצהיר ש: "אני בשמו של יהושע בן ציון מנכ"ל בנק ארץ ישראל בריטניה הנושה הגדול מכולם עומד על כך שלעמוס רוזנטל תהייה אפשרות להניח את פשיטת הרגל של אביו מאחוריו ולנהל חיים מסודרים מבלי שיהיו לו את הבעיות האלה יותר. אם לא, הבנק מסרב לחתום על הסכם פשיטת הרגל״. קיבלנו את האישור. מהרגע הראשון שנפגשתי עם יהושע בן-ציון במשרדו ביום שאבא טס לריו ועד הפעם האחרונה בבית המשפט, יהושע בן-ציון הציל אותי בכך שניתק אותי מהמערבולת הכלכלית ששאבה את אבא, הוא נתן לי הזדמנות שנייה. סוכם שעורך דין אברבוך שעבד בפרקליטות יטוס לחקירה בריו דה ז'נרו. לפני כן בגלל פשיטת הרגל היה לי צו איסור יציאה מהארץ, אך לאחר מכן קיבלתי אישור לטוס עם עורך הדין לצורך החקירה של דולר. גדעון שילם עבורי. טסנו לפריס באל-על 1300 טסנו לברזיל. הטיסה עלתה 28/02/1973 אבא. ב ומשם החלפנו למטוס ארגנטינאי שעוצר בריו. אני, שלא הייתי מנוסה בטיסות המשך אמרתי בטעות שאני טס לפריז ולא לריו. עצרנו בפריז והלכנו לאחיו של עורך הדין שגר שם והזמין אותנו לארוחת צהריים טעימה ולאחריה טיול קצר בעיר. בערב הגענו לשדה התעופה בפריז והתברר שאין לי מזוודה כי הסניף של אל-על היה סגור. במזוודה היו לי תפוחי זהב אדומים מהפרדס של סבי ברעננה ומאד רציתי להביא אותם להוריי (כשהגעתי לריו הסתבר לי ש׳תפוזי דם׳ נפוצים מאד בברזיל). עם כל הבלגאן שנוצר חשבתי לעצמי שאני טס לריו בלי מזוודה. נכנסנו למטוס וכמו שהמזל שלי מתעתע, הייתה תקלה טכנית והתעכבנו. לאחר זמן מה הגישו לנו ארוחת ערב ובסופו של דבר בחצות החליטו לדחות את הטיסה. שדה התעופה היה כבר סגור, לכן לקחו אותנו למלון מפואר ללילה (בחדר היה מיני בר- דבר חדש ויוצא דופן). בבוקר רצתי למשרדי אל-על וקיבלתי את המזוודה שבסופו של סיפור הגיעה איתי באותו ערב לריו דה ז'נרו. הסתכלתי על האנשים שטסים עוד ארבע שעות לארגנטינה ולא הבנתי איך הם יכולים לטוס כל כך הרבה זמן. לקחנו מונית משדה התעופה למלון שבו ישן עורך הדין ומשם נסעתי ישר להורים. שמחתי לראות את אבא אבל ממש התרגשתי לפגוש את אימא. לא סיפרתי לאבא על עורך הדין כשהגעתי, חששתי שיכנס ללחץ. ישנתי בסלון על ספה חצי שבורה. בשירותים זרמו המים כל הזמן. בבית הייתה כספת ובה מעט כסף בכדי שאם יבוא שודד יהיה לו מה לקחת כי אחרת הוא עלול לרצוח אותם. הכסף שלהם היה מוחבא מתחת לרצפה. בבוקר ההורים ואני נסענו לחנות הקטנה שלהם ואז התחלתי לספר לו על החוקר, דקות ספורות אחר כך הוא הגיע. הוא רצה "לתפוס אותם על חם" ולחקור את האמת. אבל כשהוא ראה את החנות הפצפונת עורך דין אמר: "קודם כל הולכים לדירה שלכם, החקירות מראות שיעקב גנב כסף“. אבל כשהוא הגיע לדירה לא הייתה ברירה לעורך הדין אלא להבין שגנבה לא הייתה אלא באמת אבא נלכד בסחרור הכלכלי של המיתון וקרס. כל בוקר הייתי מטייל עם עו"ד בריו וכל ערב הוא לקח את אבא למלון שלו וחקר אותו. אבא לא זכר כבר שום דבר, אני סיפרתי והסברתי לעורך דין והוא רשם מה שאמרתי. עורך הדין כיוון את הטיסה לריו כדי שיחפוף בתאריכי הקרנבל. הלכנו לראות את הקרנבל, אבל להיכנס עלה מאה דולר ולא יכולתי להרשות לעצמי. ראינו כמה הופעות סביב התהלוכה הגדולה ואז נפרדנו, הוא חזר לארץ ואני נשארתי עוד קצת עם ההורים.

196