יעקב רוזנטל

והדרך אל חנות החשמל שאספר עליה בהמשך הייתה אך טבעית. תל אביב הייתה עיר חיה ותוססת. רכשתי מיד הרבה חברים ובמיוחד חברות. בילינו בטיולים רגליים ברחובותיה, בשפת הים, ארגנתי לכולם כרטיסים לקולנוע ותיאטרון. היו תהלוכות עם תזמורות, עדליידע ומסיבות, רבקה הזמינה מידי פעם את חברי לביתה והשתתפה איתנו בשיחות. אהבתי מאוד את החיים בעיר. היו לי גם חברים בירושלים, שלישיה של בחורים אותם היכרתי בביקורי עם יעקב אצל משפחת חן, משפחתה של רבקה. היינו נפגשים ומבלים בכל פעם שהיגעתי לבירה. ארגנתי לחברים גם טיולים מחוץ לעיר. נסענו במכוניות, מוניות ואוטובוסים בתיירנו את הארץ שלנו לאורכה ולרוחבה. ארץ חמדת אבות. אהבנתי לטייל, אהבתי את הנסיעות, המראות, את הארץ המתפתחת. אותה תשוקת נסיעות נמשכה אצלי שנים רבות רבות עד שזקנתי..... ימים לא קלים באו. תל אביב הופצצה על ידי האיטלקים, היו הרבה קורבנות, הייתה האפלה, העיר כבתה. יעקב לא יכול היה להמשיך לממן את לימודי. ובהמשך רבקה שמה קץ לחייה בהפילה עצמה מבניין גבוה בירושלים. אסון כבד. עצוב מאוד. אני שוב ברעננה עוזרת במשק ובמכירת התוצרת. עוזרת להורי לגדל את עמוס היתום מאם, אשר בלית ברירה עבר לגור בבית סבתו וסבו ברעננה ואני שימשתי לו כאם מחליפה. עמוס היה ילד מיוחד. בעל דמיון מפותח, מוכשר, ואקטיבי, אך במשמעת לא הצטיין. אימי התקשתה להתמודד.... שש שנים עברו על עמוס ברעננה הוא למד בבית הספר היסודי שאני למדתי בו . שכיעקוב התחתן עם פנינה, אישה חזקה וחכמה, היא אימצה אותו לבן וגידלה אותו. הורי היו דתיים, לא מהסוג החרדי הפנטי. כשרות, שמירת שבת, הדלקת נרות בשישי והבדלה במוצאי שבת עם צאת שלושה כוכבים. בערב שבת היה אבא הולך לבית הכנסת, אמא הלכה רק בראש השנה ויום הכיפורים. קולנוע "בית הפועלים" כבר הוקם ברחוב בורוכוב, לאבא של חברתי שושנה היה הזיכיון להפעיל את המקום שתיינו אהבנו לצפות בסרטים ואפילו כתבנו מכתב הערצה לשחקן המפורסם והנערץ טירון פאוור מהוליווד הזוהרת.כמענה נשלחה אלי גלויה יפה עם תמונתו וחתימתו שמחתי היתה גדולה. לצבא לא התגייסתי. לא היה גיוס חובה. מי שרצה התגייס לצבא הבריטי, לבריגדה היהודית, ואכן רבים עשו זאת. הבחורים שגרו ברעננה יצאו לשמירות מחוץ למושבה ואני התנדבתי "להגנה". במרכז רעננה ליד בית הכנסת בין שתי ברכות המים, למדנו הבנות, לירות באקדח, תיקשורת מורס, ערכו לנו תרגילי סדר וכו". תפקידנו היה לשמור בליילה בתוך המושבה כדי שהערבים לא יבואו לגנוב מהמשקים. הגנת הבית ותוך כך סוג של חיי חברה."

236