יעקב רוזנטל

פרץ חן). אבא ואמא נסעו לירושלים לשבת. כל בני המשפחה הלכו בשבת בבוקר לבית הכנסת. אמא שלי נשארה לבד בבית והתאבדה בקפיצה מהקומה החמישית. אמא ניסתה להתאבד עוד קודם בשתיית יוד והצילו אותה. הרופא אמר ש"פעם שנייה היא לא תעשה את זה..." ולכן השאירו אותה עברתי לחזקת הוריו של אבי, איצ'ה ומתוקה, 1941 לבד. אחרי התאבדותה של אמי בראשון לפברואר סבי וסבתי. שש שנים גרתי עם סבא וסבתא, ועם דודתי אסתר. אבי היה עסוק בעבודה. הוא יצא למקום בו עבד ובדרך כלל היו עוברים שבועיים עד שהיה חוזר לשבת הביתה... באחד מימי שישי אחר הצהריים הופיעה משאית עמוסה ופרקה את הריהוט מהדירה בתל אביב ואת כלי העבודה של אבא. את הרהיטים הכניסו לדירה ואת כלי העבודה (אחד מהם היה ה ”יפונקה") השאירו בגינה. בין הרהיטים הייתה שידת ההחתלה שהפכה לארון שלי, שתי המגרות וצד אחד היו מלאים בבגדים וצד אחד אכלס את הצעצועים שלי. היו גם שולחן עץ קטן שעד היום הוא אצל שרה בתה של דודתי אסתר והרדיו פטיפון שאבא קיבל מהשותף וייס. כשהייתי ילד נהגתי להתבונן על התקליט שמנגן והמחט ש"רוקדת" מהסיבוב החיצוני הגדול עד הסיבוב הפנימי הקטן ובראשי עברה המחשבה שהדבר דומה למהלך החיים מההתחלה ועד הסוף. השעון שסבא היה מותח את הקפיץ שלו כל ערב כדי שיעבוד עומד כיום על ארון הספרים אצל עמית.

שנה אחרי 80 אותו הרהיט

הרהיט בתחילת דרכו

יפונקה

29