יעקב רוזנטל
אהבתי את השבתות בהן אבא בא לבקר. בבוקר היינו אוכלים יחד. הוא נהג להכין סלט מירקות הגינה, עגבנייה, מלפפון, בצל, סלק וגם ביצה קשה. אהבתי להשקיף עליו. כל דבר שעשה נראה קסום בעיני. אהבתי לעקוב אחריו כשהתגלח. הייתה לו גם יבלת באצבע הרגל אותה נהג לחתוך במספריים ולשאלתי ענה שזה לא כואב. במופע הסיום בגן אני זוכר את אבא שלי מצוחצח ולבוש יפה יושב מולי בין שאר ההורים, הרגשתי אושר שהוא הגיע. באחת
השבתות לפני שחזר לתל אביב הוא לקח אותי לבית הקפה פניכל שהיה המקום הכי "חם" ברעננה. אהבתי את האווירה במקום, אנשים רקדו, הייתה מכונת משחק מסוג "פינבול״. תזמורת ניגנה מוסיקה. הייתי מאושר. ופתאום לא ראיתי את אבא. חזרתי לבית של סבא וסבתא. היה חושך וירח ענק ואדום האיר את השמים הכהים. מאז בכל פעם שאני רואה ירח אדום מלא, אני נזכר בכאב הזה של ילד קטן שהרגיש נטוש. כשאבא גילה שנעלמתי הוא חיפש אותי והגיע הביתה, שם מצא אותי. אבא ליווה אותי ליומי הראשון בבית הספר, 1943 בשנת הגענו לבית הספר עם כל ההורים ומנהל ביה"ס אמר שהוא מצטער אבל כרגע אין מורה. חיכינו חודש בבית עד שהגיעה
מורה חדשה, המורה סלומון. היא היתה ירושלמית והגיעה לרעננה רק בכדי ללמד. כשהתחלנו ללמוד לקרוא, - הצטיינתי וקיבלתי כפרס ספרים - לא אשכח לעולם את המבט הגאה שקרן מעיניו של אבא כל פעם שראה את הספרים.
אני מצייר את יהודה הלוי
30
Made with FlippingBook Ebook Creator