יעקב רוזנטל

ביה'ח עין גדי

לירות מנדטוריות 5

הנסיעות לירושלים בילדותי נלקחתי לביקורי המשפחה בירושלים. כשגדלתי נסעתי לבד. הנסיעה היתה באוטובוס. אני זוכר נסיעה עם אבא בלילה, חושך, גשם יורד, על יד רמלה, יש מחסום ועוברת רכבת עם סוסים של הצבא האנגלי, רכבת ארוכה מאוד. בהזדמנות אחרת אחרי רמלה עברנו שדה תעופה והיה רעש חזק של מנוע (כנראה מנוע של מטוס). כשנסעתי לבד הגעתי באוטובוס מרעננה לתל אביב, שם נפגשתי עם אבא והוא הביא אותי לאוטובוס לירושלים בתחנת המרכזית הישנה בתל אביב. הוא ליווה אותי לשם רק כדי לעמוד איתי בתור. התור התארך מהרחוב השני ובעמדת האוטובוסים הנוסעים התחלקו לשלוש קבוצות: לצבא האנגלי הייתה עדיפות ראשונה, אח"כ אלה שקנו כרטיסי ישיבה ורק אח"כ אלה שנסעו בעמידה. אבא פגש באוטובוס חבר שלו וביקש ממנו שישמור עלי עד שנגיע. יצאנו לדרך וכשהגענו לירושלים אמרתי לחבר של אבא שליווה אותי שאני יודע את הדרך ויכול להסתדר. נפרדתי ממנו והלכתי לבית של זהבי. זה היה כבר ערב ונהיה כ"כ קר שהיה לי לא נעים עם המכנסיים הקצרים שהתאימו לטמפרטורות של מישור החוף. במסגרת טיול נוסף בירושלים, (אני לא זוכר בדיוק איפה אבא ואני ישנו), הלכנו בשבת לעיר העתיקה דרך רחוב השוק. אני עדיין זוכר את הריחות, הצבעים והלהבות, ואת הערבי הענק עם תרבוש אדום מכין "בשר על האש" ולהבות האש. ממש מבהיל! משם הלכנו בסמטאות העיר העתיקה ונכנסנו לסמטת "גילחו" את הבתים שעמדו קרוב לכותל 67 הכותל, זה היה מקום צר מאוד (רק אחרי שחרור ירושלים ב ויצרו את "רחבת הכותל"): במהלך הטיולים אבא פגש אנשים מירושלים ולחץ ידיים, פגשנו גם את הרב .) 1935-1948 מרדכי וינגרטן שהיה ה"מוכתר" של העיר העתיקה באותן שנים (

36