יעקב רוזנטל
לפרדס ומטפל בו, יוסף היה חולב את הפרות, וסבתא הייתה חובצת חמאה וגבינה, וגם טיפלה עם אסתר בתרנגולות. נהוג היה להשתמש בצואת התרנגולות בתור דשן בפרדס. כדי להוביל את הזבל נסענו במשאית דרך הכפר עזון ( הכפר נקרא חירבת עזון או טאבסור, ותושביו נטשו אותו באפריל ). בתי הכפר היו למעשה חושות מבוץ. התפלאתי מאוד לראות נשים רעולות פנים עם שרשראות 1948 וקישוטים. סמטאות הכפר היו צרות כל כך שהמשאית לא יכלה לעבור. לבסוף נסענו בדרך עוקפת, דרך כפר מנחם. אני ישבתי על ערמת הזבל ונהניתי מאד מכל החוויה. בתקופת המלחמה היה חשש אמיתי מהתפרצות מגפת הדבר. יום אחד הופיעו העובדים הערבים של ה"צלב האדום" (מה שהיום הפך למגן דויד אדום) עם משאית ורצו להרוס את המחסן בחצר כיוון שחשדו שהוא שורץ עכברים. למזלנו אבא בדיוק הגיע ואמר להם שאין עכברים במחסן ותחב את צינור המים לתוך המחסן ומילא אותו במים. כיוון שלא ברח אף עכבר מהמים אנשי הצלב האדום ויתרו והלכו. אהבתי לראות את אבא עובד. אהבתי לראות את כוחו הפיזי. הוא לא היה גבוה, אך היה לו מבנה רחב, זרועותיו היו חזקות. הוא היה זריז בעבודה, עשה דברים קשים וזה מילא אותי גאווה. אבא היה מעורר יחס חיובי בקרב אנשים. היה בו משהו נינוח, לא מחרחר ריב. זה היה כתוב על פניו. למשל, פעם אחת אבא חזר לתל אביב במוצאי שבת ולקח אתו תבנית ביצים. זאת הייתה עבירה: בתקופת מלחמת העולם היה צורך באישור מיוחד כדי להעביר מזון מהכפר לעיר. השוטר שעלה לאוטובוס במחסום בין כפר סבא לרעננה ערך בדיקה והבחין בתבנית ביצים במדף העליון. כשהשוטר שאל: "של מי הביצים"? אף אחד לא ענה. השוטר הסתכל על אבא ואמר:" קח מתנה"... כשהייתי בא לאבא לשבת, לקראת סוף היום ביום שישי היינו הולכים לחנות בולים ברחוב אלנבי וקונים כמה בולים לאוסף שלי. באחת הפעמים אבא אמר לי "תקנה לך עוד" ואני אמרתי לו שמספיק לי. המוכר אמר לנו שהוא מעולם לא שמע שהאבא מציע עוד והילד מתעקש שקנה מספיק.
40
Made with FlippingBook Ebook Creator