יעקב רוזנטל

גן החיות בתל אביב

אבא מחפש בת זוג אחרי מות אמי אבא חיפש שידוך. לי אמרו שאימא נסעה לאמריקה והיא תחזור. מצד שני, ראיתי שאבא נפגש עם נשים. אני יודע שכשחיפש אישה להתחתן הוא חשב גם עלי. היה חשוב לו שהיא תמצא דרך ללבי, שגם אני אחבב אותה ואתחבב עליה. כאשר הכיר אישה שמצאה חן בעיניו הוא השתוקק בכל מאודו שגם ביני לבינה ירקמו יחסים של קרבה. אני זוכר שכשבאתי אליו לתל אביב הכרתי נשים שונות. מקרה אחד היה על שפת הים. הלכנו שלושתנו לרחוץ בים וכאשר האישה יצאה מתא ההלבשה, אבא רצה שאקבל אותה בשמחה, שאראה לה שאני מחבב אותה, (אף שלא הספקתי עוד להכירה). "רוץ, רוץ אליה!" הוא דחף אותי קלות בגבי. זה היה מעשה קצת מגושם. אך אני רציתי לרצות את אבא. הייתי מוכן להתאמץ כדי שיהיה מרוצה ממני ויראה לי יחס של חיבה. הייתה אישה נוספת אותה אני זוכר במעורפל שביקרתי בביתה בבנימינה. ברטוב, אחיה היה מנהל בבית הספר שלמדתי, וכאשר טבעו שלושת הילדים הוא עזב את הנהלת בית-הספר והפך להיות מורה מן המניין. הוא גם היה האחראי על קרן הקיימת ברעננה. קיבלתי ממנה מתנות. אני זוכר מאמצים לרצות אותי, למצוא חן בעיני. נתנו לי תשומת לב, הגישו לי ממתקים, מתנות. אך התחושה שנשארה הייתה של אילוץ, משהו לא טבעי. אף שהייתי קטן ולא יכולתי להביע את עצמי, המבוכה הייתה חזקה מכל. אני זוכר שדודתי שושנה זהבי, אחות אמי, שאלה אותי מה דעתי שלאבא תהייה אישה אחרת, ואני שלא ידעתי מה לומר שאלתי אותה: "מה? את לא תהיי הדודה שלי יותר?" ושושנה אמרה לי שמובן שהיא תהייה תמיד הדודה שלי וליטפה לי את הראש. הייתי בערך בן שבע. אינני יודע למה שאלה זאת ומה הייתה דעתה על כך שתהיה לאבא אישה אחרת. האם רצתה לברר משהו או להכין אותי? בכל אופן, בתור ילד קטן עברתי טלטלה לא קטנה. העולם לא היה יציב. לא היה לי עוגן ברור ולא ידעתי למה לצפות בעתיד.

41