יעקב רוזנטל

בכניסה היו ארונות עד לגובה התקרה שם היו תלויים המעילים ומעל המעבר בין המסדרון לפינת האוכל הייתה קשת מצופה שיש שמעלייה היה ארון (בויידם), שם הייתי מחביא את החפצים הפרטיים שלי. האמבטיה הייתה מחופה באריחים בצבע תכלת, דבר שהיה יוצא דופן לתקופה. במטבח מעל השיש היה חיפוי מלא של חרסינה לבנה למרות שהיה נהוג לחפות רק סביב לכיור מטעמי חיסכון, וארונות המטבח עד לתקרה. במרפסת

היו ארונות לאיחסון ירקות ומצרכים נוספים. דלת אחת צרה הייתה נפתחת ומגלה ארון לנעליים, חידוש שלא היה מוכר באותה תקופה . (שגם אותו בנה 20 עולים מחו"ל שנכנסו להתגורר בבניין ברחוב בן נון אבא ומנהל העבודה היה דודי שמחה גיל) רצו למכור חלק מרכושם. הם הציעו למכירה מקרר חשמלי שהיה קשה מאד להשיג ופסנתר. אבא קנה את המקרר. (שמחה שישן אצלנו במהלך השבוע בזמן בניית יהושע בן-נון קנה את הפסנתר בשביל בתו זימרה). המקרר היה מתוצרת "ג'נרל 20 אלקטריק" חשמלי (עד אז היינו משתמשים בארגז קירור וגושי קרח). אבא קנה גם מכונת כביסה מתוצרת "ווסטינגהאוז" ומאז לא הייתה מגיעה יותר הכובסת. בתחילה נהגו לקנות נפט ממחלק עם עגלה, אך אבא קנה כיריים חשמליות ולא היה יותר צורך להשתמש ב"פרימוס". מעט אחרי שעברנו אבא שכר מעצב פנים צ'כי שיעצב את הדירות שלנו ושל לוסטיגר. אחרי העיצוב החדש סבתא ישנה בחדר השמאלי ואני קיבלתי את החדר האמצעי שבו עמדה הספרייה, שם גם הייתי מכין שעורים. החדר הימני שימש כסלון בו אבא ואימא ישנו על ספה שנפתחה אחרי שסבתא נפטרה אבא ואימא עברו לישון בחדר השמאלי ואילו אני נשארתי 1956 למיטה זוגית. ב-

בחדר האמצעי. אבי הרביץ לי פעמיים בכל חיי. פעם אחת כאשר שיקרתי. למדתי לנגן בכינור בבית הספר למוזיקה

המטבח

מבט מפינת האוכל למסדרון

53