יעקב רוזנטל

פנינה במרפסת

ברחוב בוגרשוב. נסעתי לשם באוטובוס . יום אחד אבא חזר הביתה אחרי 13 מספר העבודה ושאל אם הייתי בשיעור כינור. אמרתי שכן (שיקרתי). בדיעבד הסתבר שאבא עבר בבית הספר כדי לקחת אותי הביתה בדרכו מהעבודה, ולא מצא אותי. הוא סטר לי. המקרה השני היה כאשר הצקתי לבת דודתי שבאה להתארח אצלנו. רציתי לזכות בכל אהבתה של פנינה וקינאתי כאשר זו טיפלה בבת דודתי. כעסתי על הילדה שלא הייתה

במרפסת

אשמה בכלום. אבא ראה זאת וכעס מאוד. בתור עונש הוא הרביץ לי. אחר כך הצטער ובכה. (הגברים החליט ללמוד לנהוג 1948 במשפחה שלנו בוכים בקלות). לכל מקום אבי נסע באופניים. אך בשנת במכונית. הוא למד אצל מיקי המורה המיתולוגי של הרבה תל אביבים ולקח אותי אתו לחלק משיעורי הנהיגה. ישבתי מאחור והשקפתי עליו ועל המורה (שגם אני למדתי אצלו אחר כך). יום אחד לא הצטרפתי לשיעור. באותו יום בדיוק הם עברו על שפת הים בשעה שגררו את האנייה "אלטלנה" מחופי תל אביב כדי להטביעה. הפסדתי! אחרי שקיבל את הרישיון אבא קנה מכונית פיאט משומשת מדגם מידידו הקבלן טפר. האופניים שלו, אלה ששירתו אותו שנים ושעליהם 1936 "באלילה" משנת יצור 508 למדתי לרכב עם מנחם, עברו לאחד העובדים שהיה אחראי על ה"סידורים״.

54