יעקב רוזנטל

הליכה לצבא כשהתקרב מועד הגיוס שלי התחלתי לחשוב על עתידי. כיון שרציתי להיות אדריכל, חשבתי שלהתאמן בשרטוט במהלך השירות הצבאי יועיל לי. מאחר ושמעתי שבתותחנים צריכים לשרטט ביקשתי מאבא ושניים מהדיירים 27/29 שידאג שאגיע לתותחנים. באותה תקופה אבא סיים לבנות בניין ברחוב ויצמן היו אנשי קבע. אבא פנה לאחד מהם בבקשה ל"פרוטקציה" והבחור קצת נלחץ שמא יתבקש לסדר לי ג'וב נוח במשרד בקריה, אבל כשאבא אמר לו שהשאיפה שלי היא לשרת בתותחנים הוקל לו והוא שמח לעזור. שנים אחר כך גיליתי שהייתי מיועד לשרת בהנדסה קרבית אבל העבירו אותי לבקשתי לתותחנים. אבא לקח אותי באוטו לרחוב דויד רזיאל ביפו שם היה מרכז הגיוס לאזור תל אביב. 1955 לאוגוסט 8 ב נשקתי לאבא לשלום והלכתי לצבא. התקשורת ביני ובין אבא ואימא היתה יום יומית. כל יום כתבתי מכתב אחד ואפילו יותר הביתה וההורים היו משיבים לי באותה המטבע. במיוחד אימא. אימא הייתה כותבת לי כל יום ואבא היה מוסיף בחלק מהמכתבים בתחתית תוספת מלאת רגש. ביום השלישי לגיוסי אבא פנה לאיש הקבע השני שגר ברחוב ויצמן שיסדר לי "פס" לאפטר, הבחור משך כמה חוטים ואכן יצאתי אחה"צ והגעתי הביתה. ההרגשה של לישון במיטה שלך בין סדינים צחורים אחרי מקלחת ארוכה וארוחה ביתית היתה שמימית. אבא תמיד היה שם בכדי לדאוג לי. למחרת אבא לקח אותי עם האוטו לרחוב ז'בוטינסקי פינת השומר (היום הרחוב נקרא אהרונוביץ)' לתפוס אוטובוס או טרמפ. האוטובוס הגיע לאחר שעשה סיבוב גדול. לבסוף נאלצתי לרוץ כמו משוגע כיוון ששמעתי שקוראים את שמי של התותחנים כמו שביקשתי. ההורים עשו מאמץ לשלוח 403 ברמקול. כשהגעתי הציבו אותי בגדוד לי אוכל בייתי. יעקב, הדוד של זימרה, היה קבלן שביצע עבודה בצריפין הוא סידר לאבא אישור כניסה מיוחד לבסיס, ואבא בא לבסיס עם אוכל וצ'ופרים. כשהגיע לבסיס שאל היכן אני ואז גילה ששחררו אותי הביתה לחופשה ליום כיפור כי אני ועוד חייל אחד זכינו בפרס על כך שהצטיינו בקליעה. באותו של סבא וסבתא. האירוע נחגג בחיק המשפחה המורחבת וכולם הוזמנו, 50 החודש חל יום הנישואין ה שנות נישואי 50 גם אני. אבא הלך לקצין העיר בתל אביב וביקש שיוציאו אותי לחופשה מיוחדת לרגל סבי וסבתי. הקצין כל כך התרגש מהעובדה שבני הזוג נשואים כל כך הרבה שנים ואמר "יום הנישואין של סבא וסבתא חשובים יותר מסתם חתונה״. ככה אבא עם הלב הדואג סידר לי עוד חופשה שלא מן המניין. אחר צהריים אחד במהלך הטירונות מפקד הפלוגה במסדר שאל אותנו הטירונים "מי רוצה לראות סרט"? כמובן שכולם הרימו ידיים בהתלהבות. ואכן התלבשנו במדי א' והלכנו (ברגל) לקולנוע ״רמה״ ברמת גן. אני רצתי מהר לצלצל להורים ואבא ואימא מיהרו לפגוש אותי. לפני שהם הגיעו פנה אלי הסגן של הרב סמל, רב“ט אחד שעמד מולי, סידר לי את המדים, יישר לי את הכומתה והפטיר "ההורים צריכים לראות חייל מכובד" ושלח אותי עם חיוך לפגוש את אבא ואימא. סיום טירונות יום אחד עקב מחסור בחיילים נשלחתי לשמור בשער של ראשון לציון. כמובן שצלצלתי להורים שיבואו והם מיד התייצבו (למרות שהמצב הכלכלי לא היה טוב כיוון שמבצע קדש היה בפתח).

71