יעקב רוזנטל

מבצע קדש אחרי טקס קבלת הכומתה קיבלנו חופשת שבת לפני שירדנו לנגב לאימון. כמו בכל שבת נהגתי באוטו של אבא וביליתי עם חברים. בראשון בבוקר כשחזרתי לצבא גיליתי שבכיס המדים שלי נשכחו הרישיונות של האוטו. רצתי לרב סמל וביקשתי לצאת לכמה שעות כדי להספיק להחזיר לאבא את הרישיונות. הרב סמל הביט בי בעין בוחנת ושאל אותי אם "השגתי הצלחה" עם בחורה בסוף השבוע, ללא היסוס עניתי בחיוב אז הרב סמל חייך ואישר לי למהר הביתה ולהחזיר את הרישיונות. עברתי לקורס קצינים בבה"ד 1956- ב בסירקין. אבא ואימא היו באים אלי 1 להביא לי דברים ולפגוש אותי בשער. ישבנו מחוץ לשער ודיברנו. לטקס קבלת סיכת המ"מ ההורים כמובן הגיעו ובחופשה שקיבלתי אחר כך אבא השאיר לרשותי את האוטו אני נסעתי לים לבלות והוא הלך ברגל לעבודה. ללוסטיגר היה חבר שהיה קצין בגדוד המדידות בתותחנים, ניסו לקבל פרוטקציה אצלו שאגיע תחת פיקודו

. באחת החופשות נסעתי הביתה ואבא הודיע 402 אבל זה לא הצליח. נשלחתי לשרת בג'למי בגדוד בהתרגשות שמשפחה שלו מחו"ל הגיעה לביקור והוא רצה לנסוע באותו היום לחיפה לפגוש אותם. כשהגענו לנמל אסור היה להיכנס, אבל מאחר שהייתי קצין בצבא נתנו לי להיכנס ולהכניס את אבא, שמרוב התרגשות הלך לאחור ונפל מהכביש לרציף, גובה לא מבוטל! חיפשנו את המשפחה אך נאמר לנו שהם כבר עברו לבאר שבע. אבא החליט שניסע לבאר שבע ומיד יצאנו לדרך כשבגבעת ברנר עצרנו אצל אימא שהייתה בהחלמה מניתוח הוצאת אבנים מהמרה. כשהגענו לבאר שבע אחרי חיפושים אמרו לנו שהם נסעו לבקר משפחה בתל אביב (למעשה הם נסעו לבקר אותנו). מיהרנו הביתה ובדרך הרכב "שפשף" רכב אחר. נאלצתי לעצור ברחובות לדווח על התאונה. השוטר שיצא לבדוק גילה שהצופר לא עובד, אמרתי לו שכנראה זה בגלל התאונה, והוא אמר שלא נאה שקצין בצה״ל משקר. בסופו של יום ארוך ומפרך חזרנו הביתה ופגשנו את המשפחה מפולין. באחת השבתות יצאתי לחופש וכמובן רציתי לבלות עם עדינה את סוף השבוע. עדינה הייתה בגדנ"ע ברמת אביב ורציתי להצטרף אליה. בשבת מוקדם בבוקר אבא בא לחפש אותי. הוא לא ידע היכן אני, לכן הוא עמד מעבר לגדר וקרא בשמי בקול רם.

74