יעקב רוזנטל

ההורים עם עדינה בנמל חיפה

הנסיעה לחו״ל לבד אחרי הצבא רציתי ללמוד אדריכלות, אבא בדק את האפשרות שאסע ללמוד באנגליה אם לא אצליח להתקבל לטכניון כיוון שהבחינות היו קשות מאד. אבא כמובן חיפש פרוטקציה ופנה להתאחדות הקבלנים ולהסתדרות פועלי הבניין שישפיעו, אבל את הבחינות עברתי גם בלי פרוטקציה. אחרי שהשתחררתי מהצבא רציתי להתחתן עם עדינה אבל אבא חשש שנישואין יסיחו את דעתי ואני עלול לוותר על השאיפה להיות אדריכל. בכדי לנסות "לדחות" את "ההתקשרות "עם עדינה אבא שלח אותי לטיול ארוך לאירופה. בסוף שנות החמישים היה יוצא דופן לנסוע לחו"ל אחרי הצבא. המדינה הייתה עדיין יחסית צעירה ואנשים לא הרשו לעצמם לנסוע לטייל בחו"ל. הטיול היה יקר מאד ואי אפשר היה 10 להוציא כסף זר מהארץ. היה צריך לקנות את הדולרים דרך הבנק (בסך הכול היה מותר לקחת רק דולרים לטיול מחוץ למדינה), אפשר היה לקנות את הכרטיסים לרכבות ולשלם את המלונות מהארץ. דולר מוסלקים. באוניה "מכרתי" לעובדים את התלושים של חברת צים בסך של 10 אני יצאתי עם עוד דולרים כשירדתי 33 לירות שאבא קנה לי עוד בארץ לצורך שימוש בזמן ההפלגה, כך יצא שהיו לי 50 דולר וכך הסתדרתי. 50 במרסיי. אבא תיאם עם יענקל (בן דוד של פנינה) בפריז שייתן לי עוד אבא ידע לדאוג לי. בבוקר היציאה נסענו באוטו אבא, אימא, עדינה ואני לחיפה ושם עליתי על האוניה. אבא התאכזב קצת שהחדר שלי היה בקומה נמוכה ורק עם חלון עגול אבל בלי מרפסת. אני לעומת זאת הייתי מאושר מעצם הנסיעה לחו"ל.

80