יעקב רוזנטל

פרומין הקשר של משפחת רוזנטל באנגליה

לסבא שלי היה אח ששמו קדישאי. הוא התכוון לנסוע מפולין לארה"ב אך בסוף נשאר בלונדון והתחתן שם. סבא איצ'ה היה כותב לו מכתבים לפני מלחמת העולם השנייה, אך כאשר פרצה המלחמה הדואר נתקע. כשהשותף שלנו, צבי אברמוביץ נסע ללונדון, אבא ביקש שיחפש את אח של סבא. סבא ידע את הכתובת שאחיו היה גר בה. אבל כשאברמוביץ הגיע ללונדון מצא את הבית הרוס. היה שם שכן שאמר שהאח בחיים אבל נמצא במקום אחר והקשר התחדש. כשאבא נסע ללונדון הוא רצה להיפגש איתם. אשתו של האח, שנפטר כמה שנים לפני כן, נפטרה שבועיים לפני בואו של אבא ללונדון. אך 1958 נקבע שאסע אליהם ללונדון. הגעתי במרץ 1958- נשאר קשר עם המשפחה - משפחת פרומין. ב וגרתי אצלם חודש. (כתוב בספר "חיפשתי את היופי״). שמם היה אסתר וראובן פרומין, ובתם קרולין -התחתנה עם אהרון בן יוסף (איתו נפגשתי בניסיון להסדיר את העניינים עם בנק ברקליס במהלך פשיטת הרגל של אבא מאוחר יותר). כשהשתחררתי מהצבא נסעתי לטיול בחו"ל שהתחיל בשהות של חודש בלונדון. כמה שנים אחר כך, ראובן שהיה מהנדס מתכות ועבד בחברה בלונדון קיבל פנייה מהתעשייה האווירית שחיפשה מהנדסי מתכת יהודים לעבודה. ביקשו להיפגש עימו בלונדון והציעו לו לבוא לעבוד בארץ. אחר כך התברר שמי שטיפל בנושא משאבי האנוש היה הדוד של עדינה, זבולון יערי. הפרומינים עלו ארצה. יום אחד קיבלנו הודעה שהם הגיעו באוניה ואני נסעתי לחיפה במכונית של בן הדוד שלהם פשפיורקה שגר אז ברח׳ יהושע בן-נון, ואצלו הם לנו. כשהמשפחה לנה אצלנו בא לבקר אותם מישהו שהבת שלהם הכירה באוניה. התברר שהוא ערבי, עיתונאי ב׳עיתון "הארץ". הם לא ראו כל בעיה אולם אבא שלי הזדעזע והם לא הבינו מדוע.. אבא הסביר להם את מורכבות המצב ושכנע אותם שלא יפגשו איתו יותר. למחרת הם קיבלו מקום במלון. לקחתי משאית והעברתי את כל החבילות שלהם לדירה שקיבלו בצפון תל אביב ליד בית ברודצקי. פרומין התחיל לעבוד בתעשייה אווירית והם חיפשו מקום קבוע לגור בו. אבא עזר להם בחיפושים. הם ראו בית ביפו ואבא אמר להם שיפו זה לא מקום מתאים לגור בו. לבסוף בעצתו הם קנו דירה בבניין ברחוב איינשטיין מול האוניברסיטה. בניין מתוכנן באופן לא רגיל, בקומה אחת הסלון המטבח והמדרגות, ובקומה השנייה חדרי השינה ממש כמו בקוטג׳. הם גרו שם שנים רבות. בשלב מסוים תעשיה אווירית שלחה אותו לעבוד בארצות הברית. כשהייתי בטיול בארופה אבא ביקש שאקנה לאימא מיקסר ואני נסחבתי עם הארגז הכבד בכל רחבי אירופה. אחרי שחזרתי ניגשתי לבחינות בטכניון שארכו שלושה ימים ובמהלכן ישנתי אצל מלר, חבר של אבא מהתקופה הירושלמית. הצלחתי לעבור את הבחינות. בשבועות שנשארו לפני תחילת הלימודים עבדתי במפעל הקרח אצל אבא. באותה תקופה כל מפעל היה צריך להוכיח את יכולת היצור המקסימאלית שלו בכדי לקבל מכסות יצור, לכן המפעל עבד עשרים וארבע שעות בתפוקה מלאה. אני לקחתי על עצמי את משמרות הלילה. כל לילה עבדתי שתים עשרה שעות על המכונות ודאגתי שהמפעל יעמוד בקצב המטורף. תפקידי היה למלא מים בכלים הגדולים ולהעביר אותם למקפיא לעשרים וארבע שעות, ואז להוציא את הקרח ממכשיר ההקפאה. בסך הכול היו שמונים שורות של חמישה עשר בלוקים בכל אחת מהמכונות. זו הייתה עבודה קשה אבל כך הצלחתי לחסוך די כסף בכדי לקנות לעדינה את היהלום שרציתי עבורה לטבעת.

81