יעקב שמאי

האחות גאולה נלקין

, בת זקונים להוריי, עם שלושה אחים-בנים גדולים. יעקב, האמצעי 1948- נולדתי ב שבהם, גדול ממני בשמונה שנים.

רבים, אבל ידעתי פחות לפרטי פרטים את הגדרות התפקידים. רוצה לומר, שהוא מעולם לא "נפנף" בדברים שעשה, לא התפאר ולא שם עצמו "מעל". זו תכונה שאופיינית לו – תמיד דיבר בגובה העיניים עם כל אדם, ראה את מי שמולו, ולא משנה במי היה מדובר. בשל ניסיונו המקצועי, חוכמתו והידע שלו, לא פעם שאלתי אותו שאלות בעניינים ביורוקרטיים אישיים שונים וביקשתי ממנו עצה או הכוונה. הוא תמיד ענה בידענות רבה. חשוב היה לו לתת מידע מקיף ולסייע להגיע לפתרון, חשוב היה לו לתת מענה. היה מקרה שדרש עזרה אישית ממנו. התקשרתי וסיפרתי לו. הוא קבע איתי מועד לפגישה. לצד כל עיסוקיו וכל אותם עניינים "על ראשו", הוא נסע אליי, פגש אותי ובמשך שעות ישב והקדיש את מלוא הרצון לנסות ולפתור את הנושא. גם בימים שלאחר הפגישה הוא לא הרפה מהעניין – התקשר לשאול ולוודא שהעניין מסתדר ומגיע לפתרון. הוא היה שם בשבילי במלואו. התרגשתי והערכתי את זה מאוד. למדתי מיעקב שאין דבר העומד בפני הרצון. יעקב צמח במשפחה חמה, אוהבת ופשוטה, משפחה שהגיעה מירושלים לגבעת עדה והתקרבה לחקלאות, לאדמה. שם בחר יעקב להישאר ולהתגורר עם משפחתו. המקום אולי רחוק מהמרכז ומירושלים – שם התרכזה עבודתו – אבל הוא לא ראה בזה מכשול. הוא הרבה לנסוע בדרכים וניהל את הקריירה הענפה שלו. הוא גם לא ויתר על הבית ועל המשק והשקיע גם בהם. אני חושבת על החיים המיוחדים שניהל – מצד אחד העבודה התובענית הרחוקה מהבית, ומצד שני הסביבה החקלאית המיוחדת. אין ספק שהוא היה מוכשר בדברים שעשה. ואין ספק שהוא דאג לעסוק בכל מה שאהב. הוא נהנה וחי חיי עשייה מלאים ושלמים. יהי זכרו ברוך.

סיפורי ילדות: , הוא לפעמים צירף אותי אליו כשהלך לחברים. 7 בערך, ואני בת 15 כשיעקב היה בן מאוד אהבתי את זה ואת הטיולים בשדות. באחת הפעמים שטיילתי בשדות, אני זוכרת שהלכתי לקטוף פרחים )כלניות ורקפות( עם הבנות של משפחת עקריש. התעכבנו שם, ואמא )סבתא רחל( מאוד דאגה וביקשה מהאחים שלי לחפש אותי. יעקב רכב על פרד, ובא יחד עם אלי להחזיר אותי הביתה. הוא רצה אופנוע. אמא שלנו, כמו כל אמא, ממש לא 17-16 כשיעקב הגיע לגיל אהבה את הרעיון, אבל יעקב היה נחוש. אני זוכרת היטב שלקראת הטסט הוא בערך, ישבתי איתו ו"עזרתי" 8 עשה מבחן תיאוריה, ואני, האחות הקטנה, אז בת לו להתכונן – שאלתי אותו שאלות על תמרורים וחוקים, והוא השיב. יעקב היה עבורי אח גדול. דמות חזקה. חכם, חד וחריף. הוא היה "ראש גדול" – פעיל ציבורית בהסתדרות וחבר כנסת. מקור לגאווה. עקבנו אחר הקריירה הפוליטית שלו "מהצד" – בטלוויזיה ובעיתונים. שמחנו בהצלחות שלו. לפעמים אפילו זכינו להיות נוכחים באירועים – בבית ז'בוטינסקי בתל אביב, ב"שביעיות" בגני התערוכה. וכמובן גם הוזמנו והגענו להשבעה של יעקב בכנסת – יום חגיגי ומשמח במיוחד למשפחה. במהלך השנים נפגשנו בחגים ובשבתות בגבעת עדה. התארחנו אצל אמא-סבתא רחל, ולפעמים בחצר של יעקב. הוא אהב לארח, לעשות על האש, ותמיד דאג להתעניין בשלומנו, לשמוע מה קורה בחיינו ולדעת שהכול בסדר. באותן שנים, לפני הכנסת ולאחריה, ידעתי באופן כללי שיעקב מילא תפקידים ציבוריים-ניהוליים

142