יעקב שמאי
פרידה מחבר | דוד לוי
לכל אחד מאיתנו זיכרונות שנותרים חרוטים בתודעתו כתשקיף המנציח את אשר חווה בתחנות חייו. יש ולפעמים מתעורר בנו דחף לגולל בדמיוננו אירועים חשובים בחיינו, ובעיקר להיזכר בדמותם של אנשים יקרים לנו שהיו ואינם עוד עמנו. אותו דחף חשתי בהלוויה של יעקב ז"ל. לפתע פתאום הרגשתי כאילו אני מתנתק מהקהל שבתוכו עמדתי, ואני ניצב לבדי אל מול קברו הטרי. לנגד עיניי חלפו להם זיכרונות מתקופות שפעלנו יחד הן בליכוד, הן בהסתדרות והן בכנסת לקידום רעיון משותף למען הגנה על ענייניהם של אזרחים רבים שהאמינו בנו ושהיינו להם לפֶה בכל הפורומים. מבחינתנו העשייה הייתה שליחות שלמענה היינו מוכנים להקריב הכול, ואכן הקרבנו שנים של עמל, כוחות וגם משפחה. ידענו ימים קשים וימים גדולים, עמלנו נשא פרי, ידענו ניצחונות וקידמנו את הצורך בעשיית צדק חברתי. יעקב היה מסור כל כולו לשליחות זו, הוא ניחן בתכונות של לוחם. עמךָ ראה בו כתובת לבעיותיו, אוזנו הייתה תמיד כרויה וליבו רגיש ופתוח. יעקב היה איש משפחה למופת, אב אוהב ומסור בכל שנות חייו. מותו היא אבדה גדולה למשפחתו, לחבריו הרבים ולי אישית כשותף לדרך וכחבר.
יהי זכרו ברוך.
143
Made with FlippingBook flipbook maker