שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן

טִלְטּול אָזְנַיִם מֻרְּכָנֹות. מְנ ֻּמָר הָיָה צֶבַע רֹא ׁשָה מְנֻּקָד ּכְצֶבַע ה ַּתַעֲרֹבֶת ׁשֶּלִחֲכָה ּבִל ְׁשֹונ ָּה מֵאֵבּוס ּב ִׁשְעַת הַחֲלִיבָה הַחֲמִימָה. צָרּוד קֹול ּפְעִּיָת ָּה, לָבָן הָיָה צַמְר ָּה...

אָדֹם הָיָה ּדָמָה עַל מִרְּפֶסֶת הַּדִיר הָאֲחֹורִית עֵת ּפָסְקָה ה ַּמַאֲכֶלֶת אֶת מַחֲזֹור חַּיֶיה הַּקָצָר וְיֶלֶד עָמּום, ה ַּמּום, ׁשֶאֵינֹו יֹודֵע ל ִׁשְאֹל, אֶת מִי וְל ָּמָה. וְא ַּבָא.

(הילד) דיר הצאן במשק היה דוגמה למה שנקרא גיוון תעסוקתי. בצד חברי המשק שעבדו בו עם אבא, הועסקו בדיר שלושה ערבים מדאלית אל כרמל, האחים פאוזי הבכור, נימר, ופאוואז הצעיר לבית חמולת אבו-אלהייג׳א, שרובה חי בכפר הבלתי מוכר עין-חוד, בראשותו של ״השייך״ וחלקה כמו שלושת האחים התגורר בעיירה הדרוזית דאליית אל כרמל. היחסים בין אבא ועובדי הדיר הערבים דמו לקשרי משפחה. מדי פעם השתתפנו בחלק מהשמחות שלהם, אנחנו אבא וילדיו הלכנו בשבתות לכפר דאליה כדי לבקר עובד שהתחתן או תינוק שנולד. כמשפחה דתית כמובן שהלכנו את שבעת הקילומטרים ברגל, עם אסתי ה״שאטרית״ הגיבורה בפי המארחים, רוכבת על כתפי אבא. טיול השבת התקיים רק לאחר שאבא הניח מראש ״עירוב תחומין״ על מנת לאפשר לנו לצאת מתחום שבת. את הפרוסה והביצה הקשה שהניח על עץ החרוב הגדול שמול ״היער החדש״, הציג אבא בגאווה בפנינו בכל פעם מחדש. אמנם הלכנו יותר אמות ממה שמתירה ההלכה, אבל הטקס נעשה כהלכתו וכוונותיו. כך היתה דרכו של אבינו, שומר מצוות וחי בהן, ללא קיצוניות וללא החמרות. עירוב תחומין הוא תקנת חכמים המאפשרת לשנות את מיקומו של תחום שבת, וכתוצאה מכך את מרחק ההליכה האפשרי לפי 2,000- ההלכה מחוץ לישוב בשבת, יום טוב, ויום הכיפורים, מ

107