שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן
ילדי הרועים: מימין יאיר גריידי, אני, אילן, יהודה בן סירא
שלמה ונימר גוזזים ועושים פֶן לכבשים
הרומנטיקה של הרועים והכבשים נעלמה מחיינו עם חיסול הדיר מסיבות כלכליות. שטחי המרעה בהרי הכרמל הלכו והצטמצמו עקב נטיעה מאסיבית של יערות אורן בידי הקרן הקיימת, והאכלת הכבשים במזון מוכן הפכה את הענף לבלתי רווחי. מאוחר יותר התברר גם שהכבשים נופחות גזי חממה שפוגעות באּוזָן (ההוא מצרּופה), וגם בשכבת האוזון. אז סגרו לנו את הדיר, ונשאר המבנה לאכסון חבילות חציר, למיקום שוק פורים עם קרוסלת החליבה לשעשוע ומקום משחק אטרקטיבי ומסוכן לילדים, נחשים, אש וכאלה. לימים השתכנה בדיר פינת החי של המשק. בננות לאחר תקופת מעבר, השתלב אבא בענף הבננות שהיה מרכיב משמעותי בגידולי החקלאות הרווחיים של המשק. תחילה הוא התמקד והתמקצע בתחום ההשקיה והאינסטלציה, פריסת צינורות ברזל וממטרות, תכנון וביצוע ההשקיה בהתאם לצרכי החלקות השונות וללחץ המים הזמין. רוב ההשקיה התבצעה בלילה כשאין רוח ולחץ המים חזק מספיק כדי לסובב את הממטרות הגבוהות, כשלושה מטר גובהן מעל נופי המטע. אז פותחים את השיבר, הברז הראשי לחלקה מסוימת וכעבור כמה שעות סוגרים ופותחים בחלקה אחרת, מעבירים את ההשקיה מחלקה לחלקה, עושים ״אוויר״ כלשונו של השומר ההונגרי.
111
Made with FlippingBook Annual report maker