שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן

פורים של זקנים כילדים אהבנו מאוד את חג הפורים, מי לא אוהב? ואצלנו המשק סיפק לנו שלל אטרקציות פורימיות. היה למשל שוק פורים שהוצב בחדר אוכל תחילה או בדיר הצאן הנטוש, שוק שבו הורינו המבוגרים הפעילו דוכני מכירות ומזל.

״בננה בננה, בננה מזינה בננה לא לא לא משמינה״

מפיו של ישי שטייר המוכר בננות.

״אייאייאיי גלגל מזלות״

של דוד בנישו המפעיל מין רולטה. ״דּוג דגים, דּוג דגים״ בחכה מאמבטיה או מהשוקת בדיר.

כמו כן נערכה תהלוכת תחפושות שבה עמדו הילדים המחופשים על עגלות-פלטפורמות חסרות מעקה, נגררות ע״י טרקטורים בין שבילי המשק, כי מי שמע על בטיחות וניהול סיכונים? אז באחת התהלוכות התחפשתי להמן ואחזתי בידי עץ תלייה קטן שאילתרתי עם חבל ולולאה כרוכה על צווארי, כן, כמו אידיוט. והנה בנסיעה על העגלה ליד הבית של שיפמן החבל שלי נתפס בענף של עץ, העגלה המשיכה לנסוע, החבל נמתח והייתי קרוב לבעייה אמיתית, תלוי את מי שואלים. אבל איכשהו בסוף ניצלתי מתלייה על העץ בלי ירייה מדוייקת של קלינט איסטווד, הזכור לטוב כאיש הטוב, מהסרט ההוא עם הרע והמכוער. אבל פורים של זקנים היה מביך וגם משעשע. הורינו הזקנים שהיו , העזו לקיים מסיבות פורים ולהתחפש ולהשתטות 30-40 אז בני בעצמם. בעיניי כילד זה היה מביך וקצת מבייש כי הם לא ילדים, אבל בסופו של חג זה היה מאוד מצחיק כאשר ראינו תמונות שצולמו במסיבה וכאשר אבא היה מסכם את האירוע, מספר ומתבדח על תחפושת של פלוני והצגה שקיים אלמוני. באחת המסיבות נושא התחפושות היה פרסומות מהעיתון. היו מצרפים לעיתון ״מעריב״ 1959-1961 באותה תקופה בשנים

129