שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן
ברגל מהכרמל בחיפה לניר עציון, סתם כעשרים קילומטר ביום חם שהוא גם יום שישי. אבל מה פתאום שנרד מהכרמל ברחובות העיר, שם אולי היו מוצאים אותנו, אנחנו הרי ילדי הטבע וההרים אז מקצרים דרך הוואדי המיוער והמלא שיחים ישר לכביש הראשי מחיפה לניר , דרך נחל לוטם למי שמתעניין. בתוך הוואדי נדמה 4 עציון היום כביש היה לנו ששמענו רמקולים כורזים משהו אבל היינו נחושים להגיע למטה .בכביש הראשי פנינו דרומה ותוך כדי צעידה חיפשנו מים לשתות כי היינו צמאים, בלי כסף כזכור. בינתיים בעורף טרפת של דאגה. אחרי שמדריכי הקבוצה לא מצאו אותנו, הפעילו כריזה בגן האם ולא ענינו, הם פנו למשטרה ובמקביל הודיעו למשק. ניידות עם רמקולים הסתובבו במסלול הסביר ברחובות חיפה וקראו לאמנון ויהודה. ובמשק, חיים אבא של אמנון לקח רכב, אבא שלי דהר עם גיפ וכולם נהרו לחפש בחיפה, יום שישי כזכור. ייתכן שראינו רכבים של המשק טסים בכביש מולנו, אבל לא הספקנו לנופף להם לשלום והם לא ראו. בכניסה לקיבוץ החותרים זיהינו שיבר שהוא ברז גדול להשקיה בשדה, חקלאים שכמונו, ורצנו אליו לשתות מים. פותחים לאט שייצאו המים החלודים והחמים ואז מגיעים המים הקרים והמרעננים מתחת לאדמה. ״הנה הם!״ שמענו קול מוכר מהכביש. השגחה, מזל, או עיני הנץ של יענקלה רון שהבחין בנו מהג׳יפ שלו ממרחק, הם שחסכו לנו עוד עשרה קילומטר של הליכה והביאו את הסאגה לסיום. את האבא שלי ושל אמנון החזירו הביתה מחיפה בעזרת המשטרה, והדאגה של ההורים התחלפה בכעס שהתחלף בהקלה ובענישה סמלית. ״תור עונש״ כתבתי חיבור על המעשה. מובן שהחיבור נפתח במילים ״הנה הם! נשמעה הקריאה בצומת החותרים״, כמו שלמדנו לכתוב חיבור, צריך להתחיל ישר מהעניין עצמו. קומץ דמויות במשק • מנדּוש הלא הוא מנחם ברקאי, שכן קרוב ובעלה של קֹוטי, איש חביב ומשעשע, שהיה ידוע כנוטה לשפה גבוהה ומעט מאולצת, שהניבה שפע של ביטויים, שנשמעים טוב יותר במבטא הונגרי.
136
Made with FlippingBook Annual report maker