שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן
בהונגרית ב״אוי-קלט״. אבא כעס ואולי גם קינא באותם שיכולים להעלות את רמת חייהם בזכות התחביב והיכולת הנוספת שלהם, מה שלכאורה לא היה לו. אבל ברבות השנים, כחלק מהתרחבות התעסוקה בחוץ, גילו כמה עובדי חקלאות בתחומים מקצועיים שיש ביקוש לידע שלהם במושבי הסביבה המתפתחים וכך למשל הפך מקצוע דילול הבננות, שמהותו פעולה מקצועית להכוונת הגידול ומועד הבשלת הפרי על ידי בחירת הנצרים הנכונים במועד הנכון, למקצוע שאפשר לחלטר בו בחוץ, במושבי הסביבה שגידול הבננות הגיע גם אליהם. גם אבא לפתע מצא את עצמו עובד מדי פעם אצל ״יעיש וכלפה״ מצרופה, שפעם היו פועלים שלו, בדילול בננות תמורת קצת כסף מזומן הביתה. הוא לא היה יחיד בכך. התיאבון שבא עם האוכל, בצד יצירתיות ושאיפה לחדשנות, הולידו אצל אבא סידרה של ניסיונות לייצר לעצמו עסקים במושבי הסביבה בנוסף על דילול הבננות המפרך. כך החל לקנות ולהרכיב בלולים שקתות להשקיה אוטומטית של העופות, והחל לפנטז על הרחבת העסקים עד כדי עזיבת המשק, או לפחות קניית משק בסביבה עבורי, משק חקלאי שבו יוכל לעזור לי ולשאר המשפחה. אבא היה איש חרוץ מאוד, יצירתי ומקצועי. אבל איש עסקים מוצלח הוא לא היה. עם הציפייה להרחבת עיסוקיו בחוץ יצא אבא לחופשה מהבננות כדי להחליט על המשך דרכו, וזו היתה ככל הנראה טעות טקטית. לדבריו כפי שהעלה במכתב לשרה אחייניתו, מנהל הענף אשר חשש שאבא מנסה לרשת אותו, ניצל את ההזדמנות שיצא לחופשה, הציב חבר אחר במקומו, והודיע לאבא שאין בו צורך בבננות. אבא לא נאבק והשלים עם המצב שאולי יאפשר לו לעבוד בחוץ וגם לעזוב. באותה תקופה שלאחר הבננות והחופשה, אבא החל לעבוד בשמירת לילה עד שיימצא לו מקום תעסוקה חדש במשק. לימים גילינו שאבא כתב איגרת אוויר, שזה נייר דק מקופל המשמש מכתב לחו״ל וגם מעטפה, לאחייניתו שרה אפיק הבת של דוד שרגא ששהתה עם משפחתה בשליחות בפריס, מכתב שיש בו ייאוש ותקווה. במכתב סיפר על תסכול מכישלונו העסקי לעבוד בחוץ
144
Made with FlippingBook Annual report maker