שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן

פרקי חורבן נכתבו בעיקר מנקודת 1975 האירועים שהחלו ביום השואה תשל״ה מבטי האישית כפי שהייתה בזמן אמת, גם על בסיס זיכרונותיהם של אחיי אילן ואסתי, גם מתוך מידע שקיבלנו בדיעבד ועל בסיס עדויות ומסמכים שנרשמו, הועתקו או נמסרו לנו בעל פה בשלב מאוחר יותר. ה ַּׂשָדֶה ׁש ֶּמֵעֵבֶר ל ַּנָהָר עֲרִירִי ּכְאִּלּו א ָׁשֵם, אֶלֶף מ ַּצֵבֹות עֹומְדֹות ׁשָם * וְאַחַת מֵהֶן ּבְלִי ׁשֵם 1975 באפריל 8 , יום השואה, כ״ז אייר תשל״ה זירת ההתרחשות – מזכירות משק ניר עציון, מבנה קטן בודד המחולק לשני חדרונים, באחד יושב המזכיר האמון בין השאר על חלוקת הדואר, ובחדר השני ממוקמות תיבות הדואר של החברים. במזכירות יושב בדרך כלל מזכיר המשק דוד בן דוד שהוא גם מא״ז, רכז הביטחון היישובי ובחלק מהזמן מצטרף גם עוזרו גרשום מיכאלי. על רצפת החדר מונח תת מקלע מסוג פורט סעיד, שהוא חיקוי תוצרת מצרים של תת מקלע קרל גוסטב, כלי נשק שלל ממלחמת ששת הימים. הנשק היה מונח בדרך כלל לצידו של דוד, צמוד אליו במסגרת תפקידו ואחריותו. ביום השואה דוד נהג לצום וגם לקיים תענית דיבור, סוג של מחויבות רוחנית שבה האדם אינו משוחח עם איש. באותו יום הוא ישב במזכירות המשק ובצהריים הלך לביתו לנוח. החל משעות הצהריים ישב במזכירות החבר גרשום מיכאלי ומיין את דברי הדואר שהגיעו

הגבעטרון. מול גשר הנהר, * של מקהלת הצבא האדום. תרגום דידי מנוסי ״פרטיזן״ במקור

146