שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן

סוף הסיפור שאין לו סוף ׁשּום הַפ ְּתָעֹות אֵין ּבַּסִּפּור ׁשּוב הַּדְמָעֹות עַל הָאִּפּור

הַחֲגִיגָה נִגְמֶרֶת * ה ַּמ ַּסֵכָה נֹו ׁשֶרֶת קדימון מבשר רעות

זמן קצר אחרי מותה של אמא, הגיעה לידינו בדואר המחאה על סך ל״י, לירות ישראליות, פדיון קופת הגמל ״עוצמה״ בה היתה 10,000 אמא מבוטחת כמו כל חבר במשק. כמובן שמחנו מאוד לכסף וחילקנו את השלל בין שלושתנו. שליש מהסכום היה אז שווה בערך למשכורת בשנה 13 חודשית אחת שלי בצבא קבע, ואני שמחתי למשכורת מאתגרת שכזאת. ואז פתאום עשינו חשבון ונזכרנו בסוף, ותהינו היכן היא קופת גמל דומה של אבא, שהרי גם לו היתה ״עוצמה״ וגם הוא מת, אפילו קודם. באופן הכי טבעי פנינו אל איש הכספים של המשק לברר היכן הכסף והוא ענה בשיא הפשטות והציניות, ״ברור, הרי השתמשנו בכסף כדי לעזור לאימכם החולה...״ שמעתם נכון! היא הרי קיבלה עזרה בניקיון ותחזוקת הבית, אשפוזים ותרופות ונסיעות, אז ברור שזה עלה המון כססססף. 20 רגע, מה כאן ברור? האם ככה ייעשה לחבר משק לאחר שנות עמל ויגע? האם אמא החולה לא היתה ראויה וזכאית לעזרה על חשבון המשק אלא מתוך כספי קרן הפנסיה של בעלה המנוח, וזאת גם בלי לשאול או אף לעדכן את היתומים? כמה טוב שבהמשך היינו בני מזל, לפחות כספי אמנו המתה הגיעו במקרה לידנו ולא נוצלו ע״י המשק, למשל להוצאות הקבורה והמצבה?

, יענקלה רוטבליט סוף לסיפור *

165