שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן

אולי היינו טיפשים ותמימים שלא זעקנו חמס ולא דפקנו על כל שולחן כדי לקבל את ירושתנו הדלה, שמא גם החוק היה לצידנו, אבל כנראה שאבא לא הצליח לחנך אותנו לביקורתיות מעשית יותר, כנראה שרובנו עדיין דבקנו בהנחה שהמשק מעל הכל והוא תמיד צודק. תפיסה מוזרה אשר תלווה את מהלכינו גם באפיזודה האחרונה של חיינו לצד ניר עציון. ?1975 אז מה באמת קרה שם ביום השואה תשל״ה אריאלה ואני גרנו כזוג צעיר בבית ההורים שלי. לא סתם התארחנו שם, לאחר החתונה פינינו את רהיטי חדר השינה של אבא ואמא ובו העברנו את חודשי נישואינו הראשונים במיטה שבנה וקנה לנו אבא יוסף, החותן שלי. כזכור היינו זוג צעיר של קצין בקבע וסטודנטית, עם שני ילדים בבית, חייל סדיר ותיכוניסטית. ּבְלִית ברירה נאלצתי אז לפנות את חפציהם ובגדיהם של אבא ואמא מהארון. הוצאתי את הבגדים, ארזתי אותם מקופלים יפה בשקיות ניילון והובלתי אותם לאיכסון, ופתאום גוש ענקי עלה ונתקע לי בגרון ובעיצומה של האריזה ברחתי לשירותים. זו היתה הפעם הראשונה בחיי הבוגרים שאני בכלל בוכה, בוכה חזק ומחניק ורטוב מאוד. השתדלתי להחריש את הקולות אבל אריאלה שמעה והבינה מעבר לדלת הסגורה וחיכתה לי עם החיבוק הנכון. ויהי אחר הבגדים האלה, ואנחנו ניקינו את הארונות ומיינו גם מכתבים ומסמכים ובמקרה, פיתֹום, מצאנו מעטפה ובה פוליסת ביטוח חיים על שם מר שלמה דובדבן. אבא המעשי שחלם לצאת לעצמאות כלכלית כלשהיא, חשב גם על עתידו ועתיד ילדיו במקרה של ״חז׳וולילה״, חס וחלילה בלשונו החקיינית, וביטח את עצמו לכל צרה שלא תבוא. בתקווה וציפייה פנינו לחברת הביטוח בצירוף תעודת הפטירה כנדרש ובאמת קיבלנו... קיבלנו ישר לפרצוף! הגיעה מחברת הביטוח תשובה יבשה ומתנצלת, כי לצערם הפוליסה אינה מכסה מקרה של התאבדות, ומכיוון שבתיקי המשטרה מוגדר האסון כהתאבדות, אין הם יכולים לפצות את היורשים, ולנו לא נותר אלא לתלות את הפוליסה במסגרת יפה.

166