שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן

״יש לך קבלה? תעשה ממנה קבלת שבת״

. חיסכו ואימצו פינטו במערכון הגששים

הלו, מה זה פה, מה התאבדות? מי זה התאבד?! ״ופתאום בום טראח, מה קרה? הבלון התפוצץ, הבלון נקרע!״ ״השמיים נופלים!״ צווחה התרנגולת. ״כרעם ביום בהיר״ עד כמה שהמצב היה באמת בהיר. ועוד כיוצא באלה תיאורים ואיורים להלם שאחז בנו, עוד בטרם עברה שנה מהאסון עצמו. לא ידענו מה לעשות, עם מי לדבר ואת מי לשאול. מאיפה מתחילים במצב כזה? במקרה, אריאלה שגרה אז איתי בניר עציון למדה נהיגה בחדרה. המורה שלה לנהיגה היה איש משטרה בדימוס מתחנת זיכרון יעקב, אשר שמע ממנה על המקרה וההפתעה, הכיר וזכר את הסיפור והמליץ לנו לפנות לבית המשפט בחדרה לעיון בתיק וכן לתחנת המשטרה בזיכרון יעקב, כי לנו כבני משפחה מדרגה ראשונה יש כמובן זכות לעיין בתיקים ואולי אף לצלם אותם. אז אם יש תיק, זה באמת פשוט וקל, לא ככה? אז זהו שלא, לפחות לא מבחינה נפשית והיה עליי לאסוף הרבה אנרגיה, כוח וסבלנות על מנת לפתוח את הקופסה השחורה הזאת. ואז הסתבר שגם מבחינה מעשית ומשפטית היה מי שניסה להקשות עלינו ולחסום את דרכנו למסמכי החקירה. ניסה, אבל לא הצליח למזלנו. לא ניתן היה לצלם 17/75 . את תיק החקירה המשטרתי מ.ב.ט אלא רק להעתיק, ולכן ישבנו אריאלה ואני שעות ארוכות בתחנת משטרת זיכרון יעקב והעתקנו את תוכנו בכתב ידנו. את הפרוטוקולים של בית המשפט, שחקר וסגר את תיק המ.ב.ט, (משהו בלתי טבעי) צילמנו ושמרנו. חלקים חשובים מהתיק יצוטטו בהמשך או יוצגו כנספחים לספר. כל הצילומים והעתקות המסמכים שמורים בידינו מאז ועד היום. התיק כדי שיהיה מעניין על ההתחלה, מצאנו והעתקנו בפתח מכתב מודפס ממשק ניר עציון בחתימה אלמונית ובו המשטרתי

167