שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן
על הסבא השחרחר שלי והחזיר אותי למציאות הגנטית הפשוטה. שלמה זלמן היה ילד שובב ומתחּכֵם, אשר בצד לימודיו ב״חיידר״ המקומי, שזה מין בית ספר יסודי יהודי, אהב לשוטט ביערות שמסביב לכפר ולרחוץ בזרם הנהר ״דּוסינקה״, בו כיבסה אימו את בגדי המשפחה. אז מה עושה ילד שובב שאין להוריו כסף לקנות לו גלגל ים? לוקח מערימת הכביסה תחתונים ארוכים – גאטקעס, קושר את הקצוות, מנפח את שק הבד והרי לכם מצוף לתפארת ואיתו קופץ שלוימל׳ה לשחות בנהר. ברור שהבד לא החזיק את האויר והילד היה קרוב לטבוע בנהר. למזלנו אזרחים טובים קפצו למים כדי להציל אותו, ולהציל אותנו ואת כל השושלת שבאה אחריו. תעלול נוסף של שלמה הקטן כמעט ועלה בחייה של אחותו עדינה, כאשר ברגע של פרחחות דחף אותה לנהר, היא לא ידעה לשחות ושוב אזרחים טובים נחלצו להצלתה. חלק מאותם אזרחים טובים, ככל הנראה, היו פחות טובים ורחומים בשנים המאוחרות יותר, השנים של השואה. לא פעם מצאתי את עצמי מדמיין את הנהר שבו האבא המיועד שלי כמעט טבע, את הסבתא שלי מכבסת בגדים ומצעים בנהר כמו בסרטי טוביה החולב וחשתי געגוע לתמימות ההיא, לפשטות הכפרית, וקנאה בנהרות שאין לנו בארץ. אבא גדל במשפחה מורכבת, אך מעולם לא שמענו ממנו מילה אודות אביו ואימו. כל מה שיסופר כאן נודע בהפתעה לכולנו, רק שנים לא מעטות לאחר מותו, מפיהן של אחותו הגדולה הדודה רחל ובנותיה. אימו-סבתנו שרה התחתנה בשידוך עם אביו דוד-אפרים שהיה צעיר ממנה בכמה שנים. הפער ביניהם לא התבטא רק בשנים אלא גם באופי ובהתנהגות, בעוד האב נחשב מכובד ומוכר בסביבתו, היתה היא מסוגרת מרבה להתפלל ומכונסת בתוך עצמה. האב ראה חשיבות גדולה באסתטיות, בסדר ובניקיון הבית, בעוד אשתו שרה הזניחה ולא טיפחה את הבית ולא את עצמה. בנוסף על אופייה המופנם, היא סבלה מדיכאונות לאחר לידה. תינוק אחד שלה מת מוות בעריסה ובעלה טען שזה באשמתה, ותינוק אחר נפטר לאחר ברית המילה שלו ולמרבה הצער והכאב, האמא שרה האשימה במוות את המוהל, שהיה בעלה, דוד אפרים. במצב שנוצר, אחרי שלזוג היו כבר חמישה ילדים, החליט דוד אפרים
17
Made with FlippingBook Annual report maker