שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן

אבא של שלמה, סבא דוד אפרים הרשקוביץ היה שוחט, מוהל וסוג של רב בקהילה הקטנה. לפרנסתו הוא היה רוכב על אופניו בין הכפרים והעיירות, עושה ברית מילה למי שנולד ושוחט בהמות ועופות למאכל כשר עבור היהודים שחיו שם. סיפרו על מקרה שבו עגל מגודל וחזק שהיה מיועד לשחיטה התקומם, קרע את החבלים שקשרו אותו והחל לרדוף אחרי השוחט המבוהל שנס על נפשו בין שבילי הכפר, לקול צהלות ילדי המקום. גורלו של העגל נחרץ עוד באותו יום, לשוחט שלום בינתיים. אבינו שלמה זלמן נולד למשפחת הרשקוביץ אך שם משפחתו נקבע קירשנבוים, וזאת למה? כי ההורים אפרים ושרה לא נרשמו לנישואין רשמיים בצ׳כוסלובקיה מחשש שבתהליך הרישום האב ייקלע לחובת גיוס לצבא המקומי, ולכן הילד שנולד נרשם ונקרא כשם משפחת אימו – שלמה זלמן קירשנבוים. גם אני נולדתי בשם המשפחה הזה וכתינוק קראתי לעצמי ״יודה טישנבוים המכבי הגיבור הילד טוב״, כפי שהורי אהבו לספר ולהציג אותי לחבריהם. מסיפורי הדודה רחל אחותו של אבא למדתי שסבא אפרים אביה היה יהודי כהה עור יחסית, בעל שיער וזקן שחורים, מה שנהגו לכנות בהונגרית ציגאן, צועני. בנו שלמה זלמן ירש את הגנים הכהים, אמנם בלי זקן אבל עם שיער ופנים כהים ואני זכיתי להמשיך את המודל הלא אירופאי הזה במשפחתי. הייתי כהה בילדותי ובימים ההם בטרם התקינות הפוליטית, אני וחברי בניר עציון יאיר שוהם שהיה כמוני כהה ממשפחה בהירה, זכינו להיקרא בחיבה בפי האימהות שלנו אהובה ושושה ״שני כושים קטנים״, מחווה לשיר ילדים ישן ולא תקין. כתינוק, חברים ליצנים של אבא היו מטיחים בי ״אתה תימני״, ואני עניתי ״ואתה בינוני״, בשביל החרוז. כשגדלתי קצת ועדיין הייתי נער כהה, קרה שרדפו אחריי שני מאבטחים אנשי הג״א של הכרמלית בחיפה בצעקות ״עצור״ בערבית, כי בעיניהם הייתי חשוד בניסיון להניח מטען חבלה, שהיה בסך הכל כלי בישול שלקחתי לתיקון. באוטובוס בירושלים הודיע לי הנהג מהו המחיר, בערבית כמובן. אבל אם היו לי פעם חשדות סמויים שאני אחד מילדי תימן החטופים המאומץ במשפחה אשכנזית, רק תסבירו לי מאיפה היה להם כסף לקנות אותי, אז בא הגילוי

16