שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן
לארוחה במסעדה או שבת משותפת בבית הארחה כלשהו, או פיקניק ביערות הכרמל. ובכל אותן שנים היינו חוזרים ומתלבטים מה לעשות בנושא התיק המשטרתי-משפטי המּוטה לכאורה נגד אבינו המנוח. מצד אחד רצינו צדק לאבינו, רצינו שהאמת תהיה ידועה לא רק לנו ולאנשים המעורבים, אלא גם כתובה במסמך רשמי, שיבטל את פסק הדין הבלתי סביר בעליל, לדעתנו. רצינו שילדינו, נכדיו של שלמה יידעו את האמת ולא יגלו בשלב מאוחר יותר שסבא שלהם התאבד, על פי חקירה מוזרה ופסיקה הזויה. מצד שני לא חיפשנו נקמה, לא חפצנו לפגוע באיש ולא רצינו לחפש אשמים באסון שלקח את חייו של אבא שלמה. היתה בנו חמלה לאיש החי אל מול הצדק לאבא המת. בנוסף על כך, רצינו להימנע ממלחמה נגד המשק שהיה צפוי להצטרף ולטעון נגדנו ולהגן על מהלכיו סביב האירוע. רצינו שקט בעיקר בשל העובדה שאילן ורבקה גרו בניר עציון וגידלו את ילדיהם במשק בחברת משפחתה התומכת של רבקה, כאשר אילן משרת ביחידה מבצעית קשוחה בצבא. רצינו להימנע ממאבק משפטי נגד בֵּיתם וחֶברתם. אמנם לדעתנו היה בסיס עובדתי ומשפטי חזק מספיק כדי לערער על פסיקת השופטת, היתה לנו חוות דעת של משפטן השוללת את סיכום התיק, אבל שקלנו, דחינו ונמנענו מנקיטת צעד בנושא. ככל שחלף הזמן וחלה התיישנות על האירוע, העדפנו להדחיק ולהשאיר את הספקות אצלנו. גם אפשרות של פסק דין הצהרתי ללא משמעות פלילית או אזרחית לא עוררה בנו חשק והלכה והתרחקה מבחינה מעשית. בערוב ימיו של דוד ניסינו לקבל ממנו התייחסות להתרחשויות בעת ולאחר האסון, אך הוא דבק בגרסתו ובזיכרונו שאכן היה זה 2023 מקרה התאבדות ולא היתה התארגנות להגנתו. כיום, בשנת ממרחק הזמן, נותרה כתיבת הספר הזה בבחינת מוצא אחרון לבטא את האמת שלנו, את תחושותינו ורגשותינו כלפי המשק והתנהלות חברים מתוכו, כאשר לא נותרו עוד מעורבים ויודעי דבר.
174
Made with FlippingBook Annual report maker