שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן
מבט נוקב לאחור, רטרוספקטיבה בעברית
ממרחק של יותר מחמישים שנה, מי אתם, מי הייתם אבא ואמא שלנו? מצד אחד קשה מאוד להיזכר ולשחזר ממרחק של יותר מחמישים שנה איך היו שלמה ושושנה דובדבן בפני עצמם, לעצמם וכהורים לילדיהם, לנו. אבל מצד שני די פשוט למסגר אותם. מדובר בתקופה קצרה ומוגדרת, חייהם נעצרו בשיא, באמצע. הם הספיקו לחיות כמעט חצי יובל של הורות צעירה, רוב השנים במקום מגורים אחד ללא תהליכים טבעיים של הזדקנות הדרגתית ושינויים שבאים עם הגיל ועם התפתחות המשפחה. במילים אחרות, אפשר להיזכר ולשחזר את אבא ואמא שלנו כהורים נטו במשק ניר עציון, למרבה הצער בלי חתן וכלות ובלי נכדים, אם כי את יחסם הצפוי לנכדים אפשר היה כבר לראות באהבה הגדולה שחשו וגם הביאו לידי ביטוי לנכדנים הראשונים שלהם (נֶכְדָן הוא נכד האח או האחות), הנכדים של הדודה רחל, ברק ונחשון הילדים של שרה אפיק, שבמידה מסוימת ראו באבא שלמה מעין סבא שמתאמן עליהם לתפקיד. אבא שלמה זלמן גדל בבית מורכב עם אם ביולוגית חריגה ובעלת צרכים מיוחדים, שנאלצה להתגרש ולעזוב את הבית, ועם אמא חורגת צעירה יחסית, שאמנם העניקה יחס טוב לילד שלמה, אך לא היתה האמא שלו. הכפר של אבא והעיירה הסמוכה מונקאטש שכנו בהרי הקרפטים על גבול אוקראינה, אזור שסופח לאוקראינה אחרי מלחמת העולם השנייה. האוכלוסייה היתה כפרית הררית בעיקרה, בעלת זיקה לתרבות ולשפה הרוסית. הקהילה והמשפחה עודדו השכלה ושלמה
181
Made with FlippingBook Annual report maker