שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן
ילדותי הטוב. יחד היינו בחלק מהשמחות ולהבדיל ברגעי אסון ואבל, אבל נשארנו עציונים גאים ומחוברים. גם אלה נשקלים אצלי בכף המאזניים הנוסטלגית הטובה.
עציונים יפים היינו, ונשארנו
עציונים צעירים היינו
אז מחט האמביוולנטיות שלי, אינה יציבה עד היום. יש לי ניר עציון רע, מעורר סיוטים ומחשבות מרות, ויש לי הרבה מאד משק חמים, נעים ונוסטלגי. כל ביקור מתוכנן או אקראי במשק מרגש אותי בטוב וברע, נעים והופך בטן. לפעמים ללא מטרה ברורה ובלי לפגוש אנשים, אני עולה לבד מלמטה, עולה עם בת זוגי בר, או עם נכדים לסיבוב אנונימי בשבילים המוּכרים, נעצר ליד המגדל מים ובוהה ארוכות לעבר השייך והמערה העגולה בסלע על ההר מולו. אני ממשיך בכביש הפנימי הצר ליד בית הוריי לשעבר ששינה את פניו לבלי הכר, ממולו עמד גם צריף ילדותי האחרון, שנהרס לא מכבר לטובת התחדשות ובנייה. שותפיי לביקור שומעים מילות הסבר במהלך הסיור וגם קולטים ממני תחושות של נוסטלגיה וגעגוע.
מיגדל המים הישן והטוב, משקיף לעבר השייך בגבעת עין חוד
192
Made with FlippingBook Annual report maker