שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן
אמא שלנו מעולם לא דיברה ולא סיפרה שמץ מקורותיה בתקופה ההיא. לימים, שנים רבות לאחר פטירתה של אמא שושנה, נרתם הנכד הצעיר בני שלומי לעבודת שורשים שכללה תחקיר מעמיק על הסבא והסבתא שלא הכיר. אז ישבנו בכפר סבא אצל הדודה והדוד טובה וטיבי מילר והנער שאל שאלות והקליט ריאיון שערך עם הדודה, החברה של אמא שושנה מילדות, התבגרות, דרך השואה ועד עלייתן ארצה. הדודה החלה לספר ולתאר את התלאות בעברית מהולה בהונגרית, וממש שיחזרה בפרטים סצנות קשות מהמחנה הנאצי ומהשחרור הלא-נעים בידי החיילים הרוסים. צביקה בנה של הדודה טובה איש כבן חמישים, עמד בסמוך לנו פעור פה ובידו קנקן התה שהכין לנו. האיש היה קפוא ללא תזוזה, והקשיב לאימו בת השמונים מספרת לראשונה ללא הפסקה וללא צנזורה, תיאורים ואירועים שמעולם לא שמע מפיה, צביקה היה פשוט המום. בעבודת השורשים שלו הבין וסיכם הנכד הצעיר, כי רק לאחר ששורדי השואה ראו את הדור השלישי, את נכדיהם שלהם נולדים וגדלים, הם צברו מספיק ביטחון וכוח נפשי, כדי להציף ולהעלות את חוויותיהם הנוראות מהשואה. אבא ואמא שלנו לא שרדו מספיק שנים כדי לראות מישהו מנכדיהם, ולקחו את מרבית סיפוריהם וסודותיהם אל הקברים ההם בין הזיתים.
26
Made with FlippingBook Annual report maker