שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן

היא מצאה את התינוק במצב קשה עם חום גבוה. אפרים פונה לבית חולים ולמרבה הצער למחרת בשבת, י״ד באלול תשי״א, הוא נפטר. שרה בת הדודה זוכרת את אימה רחל כשהיא מקבלת את ההודעה על מות אפרים, בוכה וצועקת ״אפרימקו מת!״ אני יכול רק לשער את עוצמת הכאב והשבר שחוו ההורים שלמה ושושה אחרי שהילד הראשון שהביאו לעולם נפטר ממחלה, וכיצד בלית ברירה הם חזרו לחיי שיגרה ועבודה עם קשיי פרנסה. למרות שמעולם לא דיברו על כך, אפשר לשער גם כמה האמא שושנה ייסרה את עצמה וסחבה איתה תחושת אשם אישית על מה שקרה. אבל רק זמן רב לאחר מותם, כשהתבררו לי הפרטים המלאים על המחלה והאובדן של אפרים, יכולתי לזהות בדיעבד את צילו של המשבר, מרחף מעל התנהגותה והחלטותיה, יכולתי להבין את החרדות והחששות שהובילו אותה בהמשך חייה. ; בעברית: קָרֶמֶת או אַסְכָּרָה) Diphtheria דִּיפְתֶרְיָה (באנגלית: היא מחלה התוקפת בדרך כלל את דרכי הנשימה העליונות. לפני שהורכב לה חיסון הייתה מחלת הדיפתריה נפוצה וקטלנית ביותר. נפטרים. 24- מקרי דיפתריה ו 2,557 נמנו בישראל 1951 בשנת (ויקיפדיה) בחדר הילדים שלנו בניר עציון היתה תלויה תמונה צבעונית, מוגדלת וממוסגרת של ילד יפה בהיר שיער כבן שנתיים ובתחתיתה כתובת לא ברורה. כשגדלתי ולמדתי לקרוא הצלחתי לפענח את הכתובת על הקיר, ‘בננו היקר דוד אפרים קירשנבוים ע״ה׳. לשאלותיי התמהות מי זה ומה זה, נעניתי בדחייה והתחמקות והתמונה הוסרה פתאום ונעלמה. כילדים, ידענו שמדי פעם היו ההורים נוסעים לזיכרון יעקב ללא הסבר, פניהם קודרות וחתומות בלכתם ובשובם אבל לא שוחחנו על כך ולא הוסבר לנו במה מדובר. הגילוי הראשון נפל עליי בהיותי בבית הספר היסודי. בערב פסח מכאן ואילך שלמה ושושה נקראים בסיפור שלי אבא ואמא

41